חלקו של יוסף (ש"ס) כא

לירושלים דאז נאסר מדין ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ודאי דכו"ע מודי דהוי פסולו בגופו ואין צריך עובר צורה ולשיטת התוס' דאף יצא חוץ לעזרה וחזר והכניס קודם זריקה ג"כ אין הזריקה מתיר באכילה לדידהו בשארי קדשים שאין מתיר באכילה מ"מ ל"ה פסולי בגופו שאין העקיר לאכילה אבל פסח דעיקרו לאכילה ואם לאו פסול כיון שיצא חוץ לעזרה אף בחזר והכניסו גם כן הוי פסולו בגופו ואין צריך עיבור צורה

והרמב"ם פסק פ"א מהלכות פסולי המוקדשין הט"ו שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואחר כך מקבל הדם ואם קיבל ואח"כ חתך פסול מפני שמנונית הבשר שבחוץ ובקדשים קלים אין צריך לחתוך אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל שבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה כשר עכ"ל והראב"ד כתב א"א אפילו אחר זריקה אע"פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלים עכ"ל וכבר נדחקו בכונת הראב"ד והברור הוא דכונתו להשיג על מה שכתב הרמב"ם דמחזיר רגלה לפנים ומקבל דלמה צריך להחזיר רגלה דאפי' אחר זריקה ר"ל אפי' אם אינו מחזיר עד אחר זריקה גם כן הקרבן כשר שהרי לא יצא חוץ לירושלים רק חוץ לעזרה ובחוץ לעזרה הרי לא הוי חוץ למחיצה אם כן הרי הקרבן לא יצא חוץ למחיצה וכיון דסופו לצאת לא שייך בה פסול יוצא אם כן כיון דזריקה מועיל למה לא נימא שהקרבן כשר אף אם יחזיר לאחר זריקה ואזלי הרמב"ם והראב"ד לטעמייהו דהרמב"ם שסובר דזריקה דיוצא אף ביוצא חוץ לעזרה אם לא איה הבשר בעזרה לא משתרי באכילה ודאי דסובר דצריך להחזיר הרגל כדי להתיר הרגל באכילה אבל ראב"ד דסובר דרק אם יצא חוץ לחומת ירושלים הוא דאין מתיר בשר באכילה אבל חוץ לעזרה כיון שאינו חוץ למחיצה מתיר הזריקה באכילה אף אם אינו בעזרה לזה שפיר הקשה דלמה כאן הצריך הרמב"ם שיחזיר הרגל קודם זריקה

איברא דודאי כ"ז מבואר בדברי הרמב"ם דלכך צריך להחזיר הרגל קודם זריקה אבל זה ודאי קשה טובא דאיך כתב הרמב"ם דמחזיר את הרגל גל קודם קבלה למה צריך הוא להחזיר הרגל קודם קבלה הרי אף אחר קבלה ג"כ קודם זריקה יכול להחזיר את הרגל בקק"ל כיון שהיציאה לא היתה בחוץ לירושלים וקק"ל אינם נפסלים ביוצא חוץ לעזרה משום דלא קלטיה כלל מחיצות ובחזר קודם זריקה הרי הבשר מותר באכילה

והנה הרמב"ם כתב פ"א מפסולי המוקדשין הי"ג פרכסה הבהמה ויצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשירה שאפי' יצאו האימורים והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר מבואר מזה דאם יצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשירה אבל קודם קבלת דם פסולה אף בקק"ל והטעם הוא משום דדם אין הזריקה מבררת לגבוה ותיכף משנשחט הוברר לגבוה וקלטיה מחיצות אם כן אם יצאת לחוץ קודם קבלה הרי גם הדם יצא עמה ונפסל הקרבן משום פסול יוצא דדם

והנה אם נחקור איך סובר הרמב"ם בדם המובלע באיברים הנה מוכרח דהוא סובר דבשעה שמובלע באברים לאו דם הוא דאם נאמר שהוא דם א"כ איך אם יצא הרגל בקדשים קלים פוסק הרמב"ם שאין צריך להחזיר הרי הרמב"ם עצמו סובר דדם אף של קדשים קלים נפסל ביוצא משום קלטיה מחיצות אם כן הא נפסל ביוצא ובע"כ דסובר הרמב"ם דדם המובלע באברים לאו דם הוא עדיין עד זו השעה שיצא וקודם שיצא מן הבשר הוא בשר ולא קלטיה עדיין מחיצות לכך אין נפסל ביוצא ומפרש הרמב"ם הך דר"מ דם המובלע באברים דם הוא (דף כ"ו) והיינו דפריך דהוא דם לענין קלטיה מחיצות וכפירוש התוס' לענין פסול יוצא אם כן הרי מוכרח מזה דהרמב"ם פסק דדם מובלע באברים לאו דם הוא ולא נפסל ביוצא עד שעה שיצא לחוץ דאז קלטיה עזרה משום דנעשה דם והוברר לגבוה אם כן הדק"ל למה פסק הרמב"ם שצריך להחזיר הרגל קודם קבלה הרי אף אחר קבלה קודם זריקה יכול להחזיר הרגל מפני שהרי דם זה לא הוברר לגבוה עד זו השעה שיצא וקודם לכן לא קלטיה עדיין מחיצה ולא נפסל ביוצא ולאחר שקלטיה מחיצות הרי אז לא יצא

והנה סוגית הגמ' קשה מאד לפירוש התוס' דהם מפרשים דש"מ דם המובלע באברים דם הוא היינו לענין ליפסל ביוצא ומשום דבשר לא נפסל ביוצא שהרי סופו לצאת אם כן מה משני משום שמנונית הרי גם משום שמנונית עדיין קשה דבשר הרי לא נפסל ביוצא ואי דסובר דנפסל ביוצא וכמו דמסיק ש"מ בשר