חלקו של יוסף (ש"ס) כ

בחוץ אבל שלמים דשם הרי שחטו אותו במקדש ודין הוא שאחר זריקה יהיו אימורים בפנים שוב כיון שהיה אחר זריקה בחוץ אף דלא קלטיה מחיצות כל שחסר לו מחיצה ויש דין שיהיה במחיצה פסול אם יצא וכמש"ב מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בזה וארוח לן בזה להבין דברי הריטב"א בחולין (דף ג) ד"ה איב"א דאיטמי במת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה לאחר שהביא דברי תוס' אם סכין של שחיטה צריך כלי שרת מסיק בזה"ל אבל המחוור יותר דסכין דמוקדשין כלי שרת הוא לקדש הדם קצת ומיהו לפי שאין שחיטה מעכבת שהרי כשירה בזרים ופסולין אינה גומרת קדושת דם לגמרי עד קבלתו ולפיכך אין הסכין חשוב כלי שרת ליפסול ביוצא ואפי' רבי מודה שעושין אותה של עץ משום הי"כ זה ולהכי לא קתני ושחיטתן בכלי שרת בצפון ולכך לא אמרו אלא מנין לשחיטה שהיא טעונה כלי ולא אמרו כלי שרת וזהו שאמרו בתוספ' חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעונה כלי ואין השחיטה טעונה כלי ע"כ והא אנן אמרינן שטעונה כלי שרת מכיון דמקדשא דם בצואר קצת אע"כ בעי לומר שאינה טעונה כלי שרת גמור ליפסול ביוצא עכ"ל והנה יוצא מדברי ריטב"א שאין השחיטה מקדש כלל לענין ליפסול ביוצא ותמוה מאד הרי הסוגיא (דדף כ"ו) דזבחים מפורש שתיכף משנשחט הוכשר ליפסל ביוצא ואם היה רגלה בחוץ הרי הוא נפסל משום יוצא ושלא כהריטב"א וכבר תמוהו עליו

אמנם לפי"ד מבואר בבירור דברי הריטב"א והוא דודאי קידוש כלי שרת עושה שיפסל ביוצא וכמו שסוברים הרבה ראשונים והנה בשר קדשי קדשים וכן אימוריהם שנפסלים ביוצא אף קודם קבלה דוא פשוט משום דקלטיה מחיצות וכיון דדין דוא בקלטיה מחיצות אף בעולת במה כש"כ כאן דקלטיה מחיצות והא דצריך שחיטה הוא רק משום דקלטיה מחיצות לא שייך רק בשחוט לא בחי אבל אימורי קק"ל נהי דלא שייך בה קלטיה מחיצות קודם זריקה שלא הוברר עדיין חלק גבוה אבל למה הדין הוא שהאימורים קודם זריקה לא נפסל ביוצא הרי שחיטה בסכין קידשה לבהמה ולאו דוקא לבהמה קידשה אלא אף לגוף בהמה גם כן קידשה שחיטה וכמוש"כ רש"י במנחות (ק"א) דמה"ט לא מהני פדיון לבהמה שחוטה שהרי קידשה כלי שרת אם כן למה הדין דלא נפסלו אמורים ביוצא אף דלא קלטה מחיצות עדיין קודם זריקה משום קידוש כלי שרת דסכין בע"כ משום דלא מהני קידוש סכין לענין שיפסל ביוצא ונראה דרק בבשר ובאימורים של קדשים קלים הוא דלא הוברר לגבוה עד אחר זריקה לכך לא נפסל ביוצא קודם זריקה אבל דם הוברר משעת שחיטה לגבוה לזה דם נפסל תיכף ביוצא וכל מי אשר ישים עינו בדברי הריטב"א יראה כי דברינו ברורים בע"ה

ולפי"ז מבואר היטב מש"כ הרמב"ם רק אם החזירן מקטירין ולא כתב שחייבים להחזירן ולהקטירן והיינו דכיון שלא נכנס לא נעשה עדיין קליטת מחיצות וכיון שלא נעשה עדיין קליטת מחיצות אין עדיין חיוב הקטרה ורק אם החזירן מקטירין אותן

ולפי"ז אזלי הרמב"ם והראב"ד לטעמייהו במה שמפרשי דהא דמרצי הני מילי לשורפו אבל לא לאוכלו דהרמב"ם מפרש לשורפו לאחר עיבור צורה והיינו משום דסובר דמה שבחוץ לא נפסל ביוצא דלא קלטיה עדיין מחיצות ולכך צריך עיבור צורה אבל להראב"ד דדין יוצא לא משום קלטיה מחיצות לכך סובר דנפסל ביוצא וצריך לשרוף מיד

ולפי"ז מיושב קושית תוס' במעילה (ז) על זה הפירוש דזריקה מועלת ליוצא לשורפו היינו לענין עיבור צורה והקשו התוס' דמפורש בפסחים (פב) דנטמא הפסח או שיצא ישרף מיד ומפרשי התוס' דקאי אף על לפני זריקה הרי דזריקה לא מהני ליוצא לענין עיבור צורה ולענ"ד לק"מ דכיון דקאי על לפני זריקה כמו דנטמא קאי על לפני זריקה והטעם דישרף מיד הוא משום דפסח עיקרו לאכילה ואין הציץ מרצה על האוכלין אם כן אף דזריקה מועלת ליוצא הרי אין מועיל להתיר בשר באכילה וכיון שאין מועיל להתיר בשר באכילה נקרא בפסח שלא היה לו זריקה כלל שהרי גבי פסח דין הוא שעיקרו לאכילה אם כן בפסח עושה היציאה דין שלא יהיו יכולים תו לזרוק ומשום דנעשה בבשר דין יוצא חוץ למחיצה שנאסר אם כן יציאה זו הרי עושה פסול בגופו וכל שפסולו בגופו ישרף מיד

ותו דהנה הך שיצא דישרף מיד בע"כ דלהרמב"ם ביצא חוץ לירושלים הוא דאי לא"ה הרי יכול להחזיר ולזרוק והרי רש"י והרמב"ם לא קאמרי דלא הוי פסולו בגופו רק אם יצא חוץ לעזרה וזרק דחסר רק היתר זריקה אבל אם יצא חוץ