חלקו של יוסף (ש"ס) יט

איברא הראב"ד השיג מטעם אחר על הרמב"ם דהרי זה ברור דאף דאימורי קדשים קלים לפני זריקה אין נפסלים ביוצא הוא רק לפני זריקה אבל לאחר זריקה לא מדחזינן דחוץ למקומו פוסל אף המחשבה ואילו לא היה פוסל ההוצאה לא היה תו מחשבה פוסלת דאף שיש איסור במעשה להעלות חוץ למקומה אבל הרי הקרבן כשר והרי הוא יכול אחר כך להעלות בפנים בע"כ דנפסל ביוצא א"כ הקשה הראב'"ד קושיא עצומה דלמא אם החזירן לאימורים מקטירין לכתחילה הרי כיון שהרמב"ם פוסק דזריקה מועלת ליוצא אם כן הרי כבר היה זריקה ויצאתו אחד זריקה ונפסל ביוצא והרי זריקה מועיל ביוצא וסובר הראב"ד דרק קודם זריקה הוא דיש שאלה אם יש פסול יוצא אבל אחר זריקה ודאי יש יוצא אם כן אין דין זה מחוור שהחזיר אימורים אחר זריקה מקטירין דהרי היה זריקה ולאחרי זריקה פוסל יציאה ובאימורים אין חילוק בין חוץ לעזרה לחוץ לירושלים דכ"מ שם הוי חוץ למחיצה וכיון שכן נפסל ביוצא וז"ב בכונת הראב"ד

אמנם מה שנראה בדעת הרמב"ם הוא בדרך זה דהנה באמת צריך ביאור למה אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה הדין שאין נפסלים ביוצא ומה נ"מ בין קודם זריקה לאחר זריקה ונראה דהרמב"ם סובר כן דהנה יש לחקור בדין היוצא שפסול מהו גדרו ויש לומר בזה ב' אופנים א' יש לומר דכיון דקלטיה מחיצות אם כן דין הוא שבמחיצה הוכשר ואם חסר לו מחיצה נפסל ומשום דקלטיה מחיצה ונותן לו דין מחיצה כבר ואח"כ יצא מן זו המחיצה שוב נפסל ביוצא וכל זה הוא בקלטיה מחיצה שהיה לו דין של מחיצה ואח"כ נחסר לו מחיצה אז הוא דנפסל ביוצא אבל אם עוד לא קלטיה מחיצה אין כלל דין מחיצה הב' יש לומר דרך אחר והיינו דכיון שאמרה תורה דקדשים קלים יש לו דין מחיצה אם כן אף בלא היה לו מעולם מחיצה ולא קלטיה עדיין מחיצה גם כן פסול דסו"ס הרי חסר לו מחיצה ותוכן החקירה הוא מהו פסול יוצא אם פסול יוצא הוא מפני שחסר לו מחיצה או פסול יוצא הוא משום דיצא בפועל מן המחיצה

ונראה דבזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד דהנה קיי"ל דאימורי קדשים קלים לפני זריקת דם אין בהם מעילה ואף אם עלו לגבי מזבח כמבואר בזבחים (פה) ופירש"י שם משום דלא נתברר חלק גבוה ואנו רואים מדין זה שרק הזריקה הוא שעושה לאימורי קק"ל לקרבן ד' משו"ה קודם אין בהם מעילה לפי"ז מבואר פשוט דהיינו טעמא דקדשים קלים קודם זריקה אין נפסל ביוצא מפני שעדיין לא הוברר לקרבן ורק חלק של הדיוט קודם זריקה בחלקו הרמב"ם והראב"ד אם יש פסול יוצא משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו או לא אבל עצם פסול יוצא אין קודם זריקה

ולפי"ז מבואר היטב דהראב"ד סובר דדין יוצא לאו משום קלטיה מחיצות הוא אלא דכל שהוא אחר זריקה והוברר חלק גבוה אם כן אף שיצא קודם זריקה ולא קלטיה עדיין מחיצות מ"מ גם כן נפסל ביוצא דכיון שעתה הוא אחר זריקה וזריקה הרי מועלת ליוצא ונקרא שהוברר חלק גבוה שוב אחר זריקה נעשה בו פסול יוצא אבל הרמב"ם חולק וסובר דכיון שיצא קודם זריקה אם כן הרי לא קלטיה מחיצות לזה הקרבן שהרי בשעה שיצא לא הוברר עדיין חלק גבוה שוב אף אחר זריקה שהוברר חלק גבוה אבל הרי לא נעשה עדיין קלטיה מחיצות שעתה אחר זריקה לא היה עדיין מעולם נכנס בפנים שוב לא קלטיה עדיין מחיצות ולא שייך פסול יוצא

ויסוד לזה דהך דפסול יוצא הוא משום קלטיה מחיצות הוא מהך דעולת במת יחיד שהכניסה בפנים דמבואר (דף ק"כ) דבעי ר' זירא אם הוציאה אח"כ לחוץ אם נפסל ביוצא והיינו אם מועיל קלטיה מחיצה אף לעולה זו שלא היה עליה דין מחיצה אבל בהיה לו דין מחיצה שנפסל ביוצא הרי חזינן דהוא משום קלטיה מחיצה ולכך סובר הרמב"ם דקדשים קלים שיצאו קודם זריקה שעדיין לא קלטיה מחיצה אפשר דלא שייך פסול יוצא ואף אם יצא שם והיה עד אחר זריקה כיון דזריקה מועלת ליוצא הרי הוכשר ופסול יוצא לא שייך בה דעדיין לא קלטיה מחיצה

אבל הראב"ד סובר לחלק דרק עולת במת יחיד שבעצם אין בה קדושה כזו לענין שתצטרך מחיצות אחר זריקה דרק שם הדין הוא שקלטיה מחיצות וצריך המחיצה לתת דינים שיפסל