חלקו של יוסף (ש"ס) יח

וזה שכתב הרמב"ם בהל"ב בשר קק"ל שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים אע"פ שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר ולא נקרא אם אין בשר אין דם וגם לא נקרא שבשר יצא חוץ למחיצה ונפסל משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו דכיון שיצא בשר חוץ למחיצה נאסר מפני שסוף הבשר לצאת אם כן אינו חוץ למחיצה כלל והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו שאין נותן היתרים ומוכרח זה בטעם של הרמב"ם דאי לא"ה למה ליה למימר דכשר מפני שסוף בשר לצאת תיפו"ל דאף באימורים הרי פסק הרמב"ם דכשר אף שאין סופו לצאת בע"כ משום דהוצרך כדי שלא יהיה פסול משום יוצא חוץ למחיצה

מיהו כ"ז הוא בבשר קדשים קלים אבל באימורים כתב בהל"ג וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח שם כתב סתם אם יצאו בחוץ ולא התנה חוץ לעזרה אלא אף חוץ לירושלים גם כן לא נפסל הזבח והיינו משום דעיקר הטעם דבשר קק"ל שיצא חוץ לירושלים קודם זריקה נפסל הוא משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצה נאסר אם כן כל זה הוא רק בהך דבשר דבירושלים ראוי הוא לאכילה שפיר יש דין של ובשר בשדה טריפה לא תאכלו אבל אימורים שאין ראוי אף בירושלים לא שייך כלל הך דובשר בשדה טריפה לא תאכלו לזה שפיר דין הוא שאף יצא חוץ לירושלים קודם זריקה לא שייך פסול זה וכמו שמבואר במכות (י"ח) דבהיכא דבפנים לא חזי לא שייך פסול דובשר בשדה טריפה

אמנם הראב"ד מפרש באופן אחר והוא דודאי אם יצא חוץ לירושלים יש ובשר בשדה טריפה לא תאכלו דכיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר וזהו פירוש הך דאמר ר"ע כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא הני מילי לשורפו והיינו משום דאיסור ובשר בשדה טריפה לא תאכלו הרי לא נאמר רק היכא דחזי בפנים וקודם זריקה הרי לא חזי בפנים לא נאמר עלה ובשר בשדה טריפה ולכך אם היה מחזיר קידם זריקה היה הדין שאף ביצא חוץ לירושלים הקרבן כשר אבל כיון דזריקה הרי מועלת ליוצא אם כן מועיל כמו אילו יצא אחר זריקה ונאסר משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ולפ"ז הפירוש להיפוך דאם לא היה זריקה מועלת ליוצא אז הרי לא היה כלל חוץ למחיצה ואז היה הדין שהבשר שהוחזר אין בו כלל איסור שהרי חוץ למחיצה אין בו ורק דחסר היתר זריקה והיה הדין שצריך עיבור צורה אבל כיון דזריקה מועלת ליוצא אם כן שוב נעשה בשר שיצא חוץ למחיצה ואין שוב פסולו בדם רק בגופו ופסולו בגופו הרי אין טעון עיבור צורה וזהו פירושו כי אמר ד"ע זריקה מועלת ליוצא לשורפו היינו שצריכים לשורפו מיד

וכ"ז הוא בקדשים קלים שיצא חוץ לירושלים אבל יצא חוץ לעזרה סובר הראב"ד דכיון שזריקה מועלת שוב אף באכילה הוא מותר וזה שהשיג הראב"ד דלא ידע אם בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי חוץ למחיצה קאמר דשוב לא יאכל משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וצריך לשרוף מיד כיון דזריקה מועלת ליוצא שוב הוי פסולו בגופו

אבל הרמב"ם סובר דמה דקאמר דליכא ובשר בשדה טריפה לא תאכלו רק אם חזי בפנים אין ממעט כלל קידם זריקה רק ממעט עולה שאין בה דין זריקה אבל שארי קדשים שיש בהם דין זריקה ודאי שאף קודם זריקה שייך דין ובשר בשדה טריפה

ומש"כ עוד הרמב"ם ואם החזירן מקטירין אותן צריך להבין החילוק בין הקטרה לאכילה דלאכילה אין מועיל זריקה ליוצא ולהקטרה מועיל ונראה משום דכיון שביארנו דזריקה יש בה ב' ענינים הא' שקודם זריקה אסור אכילה משום לא תוכל לאכול בשעריך הב' הוא דזריקה הוא עצם המתיר ונראה בהקטרה לא שייך הך סברא דזריקה הוא עצם מתיר דמה שצריך מתיר דזריקה היא רק לאכילה אבל בהקטרה לא שייך זה משום דמתיר היינו לאיסור קודש שבה וזה לא שייך בהך דהקטרת מזבח רק כמו דיש לא תוכל לאכול קודם זריקה כן יש איסור הקטרה קודם זריקה וזה פירוש דזריקה מתיר הקטרה היינו רק שמתיר מפני איסור קודם זריקה שהוא כגדר לא תוכל לאכול ולכך אם החזיר אחר זריקה כיון שלענין לאו דלא תוכל לאכול מועיל הזריקה הוא הדין שמועיל גם לענין הקטרה ובשר בשדה טריפה לא שייך כיון שהוא אימורים ולא חזי אף בפנים לאכילה לא שייך ובשר בשדה ועל סברא זו באמת גם ראב'"ד לא היה משיג על הרמב"ם אלא דראב"ד השיג מטעם אחר כמו שנבאר.