חלקו של יוסף (ש"ס) טו

רק התורה נתנה להאדם המתעסק בה דין טומאה מטעם התעסקות ואימתי נקרא מתעסק בה רק אם הוציאו אותה חוץ אבל לא שהך דקבלת טומאה הוא מזו הפרה

ולענ"ד דבחקירה זו מתפרש הגמ' בזבחים דף ק"ה בעי ר"א פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו מהו מי אמרינן כיון דנפקי להו איטמו להו או דילמא כיון דהדור הדור אמר ר' אבא בר ממל ת"ש היו סובלים אותו במוטות הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואי ס"ד כיון דנפקו להו איטמו הנך דאיכא גואי ליטמא אמר רבינא ותסברא הא בעינא ואחר יבוא אל המחנה וליכא אלא ר"א היכי בעי לה כגון דנקיטי לה בבקולסי עכ"ל

ונראה לבאר דמעיקרא היה סבור דשאלת ר"א היא אם עצם הפרה כיון שיצאה חוץ למחנה הרי היא מטמאה אח"כ אף במחנה אף אם החזירוה גם כן טמאה שיציאת המחנה נתן דין בפרה שיש לה טומאה ושוב אף בנגעו בה בפנים והדור גם כן יש בה זו הטומאה החדשה שחל עליה עם יציאה מן המחנה או דהדין הוא שאין יכולים לטמאות רק לאדם העומד חוץ למחנה וע"ז הביא ר' אבא בר ממל ראיה מהיו סובלים במוטות ואי ס"ד שיש לה דין שכיון שהיה יציאתה יש בה דין טומאה אף אח"כ בפנים אם כן הנך דגואי ליטמו שהרי הם נושאים בפנים מה שיש בחוץ ונמצא דר' אבא בר ממל סובר שעיקר דין הטומאה הרי היא בפרה רק דיש שאלה עד כמה כח טומאתה מגיע וע"ז מתקיף לה רבינא. והא בעינא ואחר יבוא אל תוך המחנה שאין הטומאה בפהי רק במי שהוא עושה את הפרה ודין מתעסק יש לו ובו צריך ואחר יבא אל תוך המחנה ודין הוא שאין פרה מטמאת מתעסקים עמה בתורת מתעסקי פרה רק אלו שהם מתעסקים בה מחוץ למחנה ואילך ואם כן לא קשיא כלל דגואי ליטמו שהרי אינם מתעסקי חוץ למחנה אלא ר"א היכא בעי לה דנקיטי בבקולסא ר"ל שאם יצאה הפרה ואח"כ חזרה אם החזרה היא קליטה חדשה בחומת עזרה ואם כן הוצאתה היא הוצאת פרים הנשרפים שאינה מטמאה מתעסקיה רק עד זו השעה שתצא או דכבר נקראת יציאתה חוץ לחומה ומה שמוציאים אותה עתה הוא רק משום הך דצריך קירוב מקום שריפתה ואם כן הדין שאחר יציאה מי שעומד חוץ ומקרבה למקום השריפה מטמאה משום מתעסקים

והרמב"ם פסק בפ"ה מפרה ה"ז שרק טומאת מתעסקין בה ועיין מ"ל שם ומה שהביא בה' שאר אבית הטומאה פ"ו הט"ו פירוש המשנה פ"ה דזבים מ"י דרק מתעסקים הם ולא טומאת מגע לפי"ז הנה בהך דבהוצאה דצריך הנחה ע"ג קרקע בפרים הנשרפים או לא פשוט דתלוי בזה השאלה אם טומאת האדם משום מתעסק אם כן הסברא נוטה שלא יצטרך הנחה ע"ג קרקע דהרי הדין רק דחומת העזרה יש בה קדושה שאין מטומאה מתעסקים אף בכבר יצא הפר אבל אי"נ דהפר הוא הנותן את הטומאה לפי"ז והוציא קאי על הפר שיש בה דין הוצאה והוצאתה נותן לה טומאה שוב אפשר לומר דהטומאה בה היא מה שמונחת חוץ למחנה שהיא מקום השריפה ואין כח לטמא לאדם שהוא חוץ ממקום השריפה שמקום השריפה הרי הוא הגורם בטומאה ולפי"ז כיון דיציאה כתיב בפר הדין הוא שהפר צריך הנחה לפי"ז פשוט דר' אבא בר ממל בפסחים פ"ה דסובר דצריך הנחה הוא דסובר שהטומאה נובעה מהפר אבל הרמב"ם הרי פסק שאין הטומאה נובעה מהפר ורק הטומאה היא משום מתעסקים בה חוץ למחנה שוב הדין שאף בלא הנחה טמא זה האדם המוציא שסו"ס הוא מתעסק בה חוץ למחנה.