חלקו של יוסף (ש"ס) קמ

העיר הקרובה כיון שלגבי שאר עיירות הא דין הוא שמביאין עגלה נשארה זו כעיר שאין בה זקנים שמודדין לאחרת ועד כאן לא כתב התוס' רי"ד שאם עיר קרובה ויש רוב נגדה אין מביאה כלל רק במקום שעל זו העיר הקרובה יש דיני עגלה ערופה רק הרוב מנגדו אז כיון שלדיני התורה נקראת עיר קרובה א"א לאחרת להביא עגלה כיון שזו עיר קרובה אבל באופן שעל הקרובה אין נוהג דין עגלה שוב האחרת הקרובה מביאה

אבל הרמב"ם מפרש הך דנמצא סמוך לעיר שרובה עכו"ם לא היו עורפין שאף שארי עיירות פטורים מפני שצריכים לתלות עצם הרציחה בעכו"ם כיון שהולכין אחר העיר הלזו שיש בה עכו"ם והיא קרובה לכך פטורים מן העגלה שתולים שעכו"ם הרג

ולשון המשנה מדוקדק כתוס' רי"ד שמבואר שרק אם רובה עכו"ם אין מביאה וא"א לפרש דתולין בעכו"ם משו"ה אף אנשי עיר אחרת פטורה אף שיש באנשי כמה עיירות רוב נגד עיר זו שאם כן למה דק אם רובה גוים פטורה אף מחצה על מחצה או מיעוט גוים פטורה שתולין בגוים כל כמה שאנו יכולים לתלות בע"כ דצ"ל דלא שמשום שעכו"ם חשודים על רציחה תולין בעכו"ם אלא פשוט משום שעכו"ם רוב והולכין אחר הרוב שוב אם יש רוב אחר נגד העכו"ם הולכין אחריו ומביאין עגלה ערופה וכפי שיטת התוס' רי"ד שסובר דרק מתורת רוב תולין בעכו"ם וז"ב

הנה באות הקדום נתברר לנו שהרמב"ם פסק דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה והנה כבר תלוי לה הראשונים לפלוגתא דר' אמי ור' אסי אם מה שאין בה זקנים מביאה עגלה ערופה או לא בהך אם בעינן קרא כדכתיב או לא וראיתי בזה בספר ארצות החיים להמלבי"ם בסימן כ"ז שהאריך בענין זה בדעת הרמב"ם אמרתי אסורה ואראה את המראה הזה

ועיין בארצות החיים שהביא בפי"ד מסנהדרין ה"ח פסק הר"מ נקטעה יד העדים פטור דבסנהדרין (מה) אמר משום בעינן קרא כדכתיב פ"ה ממחוסרי כפרה ה"א אין לו בוהן יד אין לו טהרה עולמית משום דבעינן קרא כדכתיב פ"ב מעכו"ם ה"ז אין לה רחוב עושין לה רחוב דבעינן קרא כדכתיב פ"ב מסוטה ה"ב היתה גדמת לא היתה שותה דבעינן קרא כדכתיב

איברא דכנגד זה העיר המלבי"ם א' למה לא הביא הרמב"ם גם כן הך דמכות (יא) דעיר שאין בה זקנים אין נעשה בן סורר ומורה וכבר הקשה זה המ"ל בה' ממרים ב' פ"ח מנזיר ה"ה פסק דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער על ראשו ואע"פ שאין לו שער או שאין לו כפים מקריב קרבנותיו ומזה מוכרח דלא בעינן קרא כדכתיב

ונלע"ד לבאר בשיטת הרמב"ם דודאי פסק דבעינן קרא כדכתיב וכמו שמבואר מרוב המקומות שברמב"ם אבל טעמא דהנך תרי פסקי הוא מטעם אחר והנה הבאר שבע. בסוטה (דף מה) הקשה דכמו דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה משום דזקני העיר דוקא כן נימא גבי מוציא שם רע דכתיב והוציאו זקני העיר ההיא דבמקום שאין זקנים אין דין מוציא שם רע ונשאר בקושיא ונלע"ד בזה לבאר דלק"מ דודאי גבי עגלה ערופה דשם כתיב ורחצו זקני העיר ההיא או והורידו זקני העיר ההיא עיקר הטעם משום דעגלה ערופה כפרה והיא כפרה על הזקנים שם דין הוא שאם אין זקנים אין מי שיתכפר ופטורים מלעשות עגלה ערופה אבל בהך דמוציא שם רע שם החיוב הוא על העבירה ושם זקני העיר ההיא הוא רק מפני שצריך ב"ד אם כן אטו אם יתחייב איש מיתה ולא יהיו בעיר זו ב"ד יפטר משום הכי שם זקני העיר לאו דוקא ובהך דבן סורר ומורה דפליגי שם הטעם הוא משום דסורר ומורה חידוש הוא לכך סובר חד מ"ד דזקני העיר דוקא וחד מ"ד סובר דזקני העיר לאו דוקא ומה דכתיב זקני העיר הוא רק משום דצריך סנהדרין ולפי"ז הרמב"ם פסק גבי עגלה ערופה דזקני העיר דוקא דבעינן קרא כדכתיב אבל בבן סורר ומורה שם פסק דאין מעכב זקני העיר דכיון שהוא דין צריך רק סנהדרין וגבי ערי מקלט לקליטה דשם לא שייך דין שפיר פסק דזקני העיר דוקא דאי לאו הכי מאי שייטא דזקני העיר לשם בע"כ דתנאי הוא בקליטה שצריך שם זקנים ואי לא"ה אין לעיר זו המעלה שיקלוט.