חלקו של יוסף (ש"ס) קלט

בה עגלה ערופה הרחוקה מביאה ומקיימין והעיר הקרובה מפני שלשאר עיירות היא קרובה כן כאן המרובה שלשארי עיירות היא קרובה והתוס' רי"ד ב"ב סובר באמת דכהאי גוונא שניהם אין מביאין זו מפני שאינה מביאה ומקיימה והעיר הקרובה מפני קרובה וזו מפני שרוב כנגדה ולפי"ד צריך לחלק דעיר שאין בה זקנים הרי אין עליה דין עגלה ערופה שפיר נקראת זו הקרובה מפני שעליה יש דין עגלה ערופה אבל בהך דרוב המתנגד הרי זו העיר הקרובה יש עליה דינים של עגלה ערופה אלא שהרוב מנגדה שוב מעכבת אחרת מלהביא מפני שלגבי אחרת זו העיר הקרובה

והתוס' עמדו בתימא על הך דמניחין עיר שאין בה ב"ד והולכין לעיר שיש בה ב"ד סו"ס הרי זו העיר שאין בה ב"ד קרובה והקרוב מוכיח לה ולק"מ לפימש"ב דעיקר דין הקרוב הוא שלגבי העיירות המחויבות בעגלה הקרובה יש לה מוכיח יותר משארי עיירות שיש לחייבם עגלה ולזה גם אם הקרוב האחר שפטור קרוב יותר אין פוטר זה הקרוב מהבאת עגלה וכמש"ב

אגב ראיתי לבאר קצת דברי התוס' רי"ד בב"ב (דף כ"ג) שם שכתב ז"ל [כפי"מ שראיתי שהעתיקו ממנו כי גוף התוס' רי"ד אינו תחת ידי] ואי קשיא אע"ג דכולן שוות אכתי איכא למיפשט מינה דרוב וקרוב הלך אחר הקרוב ולא עבדינן כט' חנויות דאזלינן בתר רובא אע"ג דחנות דנבלה קרובה ואין זו קושיא של כלום שאין אלו ט' עיירות דומות לט' חנויות שהן מבטלות האחת של נבלה דהתם נולד ספק בבשר שלא ידענו אם שחוטה אם נבלה ולהתיר הבשר באכילה יש ס' ביאות המתירות אותו וביאה אחת האוסרת הלכך אזלינן בתר רובא ודכותא גבי עגלה ערופה אילו היה ט' עיירות של ישראל ואחת של א"י ולא ידענו מהיכן בא הרוצח היינו אומרים זיל בתר רובא ומט' של ישראל בא ולא מאחת של א"י ואע"פ שהיא קרובה יותר והיינו מצריכין מדידה לאותן ט' של ישראל והקרובה יותר היתה מביאה אבל הכא דכולהו ישראל וכל עיר ועיר עומדת בפני עצמה ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר. אחת ומאותו העיר שבא צריכה להביא עגלה ערופה ולכל עיר ועיר יש ביאה אחת או מזו בא או מזו בא ואין ביאת עיר זו מסייעת לזו והלכך שכל אחת עומדת בפני עצמה ואין באחת מהן רוב שכולן שוות דין הוא שנלך אחר הקרובה וליכא מאן דפליג בהא ודכותא נמי גבי חנויות אילו היה הדבר שהיינו צריכין להשיב אבידה ולא ידענו מהיכן יצא זה הבשר אם היו כולן שוות היו מחזירין לחנות הקרוב יותר מכולן עכ"ל וראיתי בזה מקשים על התוס' רי"ד במש"כ שאילו היו ט' עיירות של ישראל ואחת של א"י היינו אומרים זיל בתר רובא ומאותה העיר הקרובה מהט' של ישראל היתה מביאה ע"ז קשה להתוס' רי"ד לשיטתיה דאם יש אחרת קרובה ויש אחת גדולה ממנה אינה מביאה כלל הגדולה אינה מביאה משום שאינה קרובה אל החלל והקרובה אינה מביאה משום שיש רוב כנגדה אם כן ה"נ גבי ט' עיירות של ישראל ואחת של עכו"ם כולן לא היה להן להביא הקרובה לא הוי לה להביא מפני שהיא של עכו"ם והרחוקה לא הוי לה להביא מפני שיש קרובה ממנה ולא קרינן בה והיתה העיר הקרובה אל החלל גם קשה ע"ד תוס' רי"ד שנראה שאם יש עיר של עכו"ם קרובה ועיר של ישראל דין הוא שהרחוקה של ישראל מביאה עגלה ערופה ובסוטה (מה) מפורש נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עכו"ם לא היו עורפין הרי דלא נהגו דין עגלה ערופה בעיר שנמצא בה רובה עכו"ם אם היתה קרובה אל החלל

ולפי"ד התוס' רי"ד מתפרש כפשוטו דהתוס' רי"ד מפרש הך דנמצא סמוך לעיר שרובה עכו"ם לא היו עורפין הפירוש הוא דזו העיר לא היתה עורפת והטעם פשוט משום דעיקר דין העריפה הוא כפרה על שנעשה בה מעשה רצח אם כן בעיר שרובה עכו"ם הרי לגבי זו העיר אנו תולין שמן הרוב היא שבה לא נהרג אדם רק על ידי עכו"ם ולא שייך כלל כפרה לא על עצם הרציחה שעכו"ם אין לו כפרה על ידי זו ההבאה של עגלה ערופה ולא על האי השגחה שא"א להם לשמור את העכו"ם מרצח משום הכי זו העיר לא היתה עורפת ושוב כיון שעל זו העיר אין דין עגלה ערופה שוב נשארה בעיר שאין בה זקנים שאין מודדין לה רק לשארי עיירות משום הכי דין הוא שהשאר מביאין עגלה ערופה ולא שייך לומר זו העיר הרי היא קרובה אם כן זו העיר בה נהרג ושוב לא יביאו כלל עגלה ז"א דרוב יש כנגד שאינה מזו העיר והיא משאר עיירות סמוכות לכך הם מביאים ולגבי שאר עיירות קרינן והיתה