חלקו של יוסף (ש"ס) קלח

שעיר שאין בה זקנים אין עליה דין הכפרה מפני שעיקר הכפרה על הזקנים על שלא השגיחו על זה אם כן עיר שאין בה זקנים אין מי שיתכפר לזה הרחוקה ממנה מביאה שמא ממנה היה הרוצח ורחוקה יותר לו כיון שלגבי כל העולם היא הקרובה ולא שייך לומר שהרי יש בכל העולם עיירות גדולות יותר ויביאו הם זה אינו דכיון שאי אפשר לחייב משום רובא דעלמא שנגד כל אחת יש רובא דעלמא ולהיפך קרוב יש רק מה שהיא קרובה יותר שוב דין הוא שהקרובה מביאה עגלה ערופה ולא הרחוקה אבל אם אצל הקרובה יש עיר אחרת שגדולה ממנה שוב דין הוא שהגדולה מביאה משום שאם באנו לחקור זו נגד זו אין זו יותר סברא שבא ממנה הרוצח הרי נאמר שיותר סברא שהרוצה בא מהגדולה שרוב וקרוב רוב עדיף ולנגד זו הקרובה יש כה רוב ונגד שאר העולם היא קרובה ורוב העולם כיון שאין יכול לחייב שוב הולכים אחר הקרוב משום הכי דין הוא שהרחוקה ממנה מביאה ודומה ממש לעיר שאין בה זקנים שעיר שיש בה זקנים מביאה ונקראת קרובה לגבי שארי עיירות משו"ה פסק הרמב"ם שגדולה מביאה אבל רק אם אין גדולות יותר ממנה בקרובה שלה ורובא דעלמא אי אפשר להכריע כאן שאז לא נביא כלל שכנגד כל אחת יש רוב רק כאן זו הקרובה לעומת קרובה ממנה כיון שהיא גדולה נקרא רוב נגד הקרוב אבל לעומת גדולה ממנה אי אפשר להכריע שאז ב' העיירות יחד הרי הן גדולות ממנה וגם רובא דעלמא יש גם סובר הרמב"ם דקרובה לא שייך רק בב' עיירות שמסופקים איזו קרובה אבל לגבי רוב העולם לא שייך קרובה שהם רחוקים מאלו הקרובות רק הסמוכה לקרובה כיון שבלעדיה היא קרובה ומי רוצה לסלקה מקרובות הקטנה ממנה דין הוא שאי אפשר לה לסלק הקרובות דרובא עדיף וכ"ז הוא למ"ד דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה אבל למ"ד מביאה לדידיה הפירוש קרוב ממש שהוא מוכיח שממנה הרציחה שוב שפיר פריך דליזיל בתר רובא דעלמא ואין הרוב יכול להכריע על זה משני ביושבת בין ההרים שאז אין רוב כנגדו שפיר הקרוב שוב מכריע אבל לדידן שאינו מכריע לא קשה מידי דכל שיש לזו העיר יותר מעלה על שאר עיירות בקורבתה דין הוא שעליה רמיא חיוב עגלה ערופה

ולפימש"ב בטעמא דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה דעיקר הכפרה וההבאה היא על הזקנים אתיא לן שפיר לישב מה שהקשה הבאר שבע עוד על הרמב"ם בענין זה בסוטה (מה) ד"ה וזקני ובהוריות (ג) ד"ה ה"נ מסתברא על מש"כ הרמב"ם פ"ט מרוצח ה"ג ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה ובית דין של אותה העיר עם כל זקניה אפי' הם מאה כולן רוחצין את ידיהן שם במקום העריפה עכ"ל וע"ז תמה הבאר שבע נהי דמקור דעת הרמב"ם הוא מהספרי וכל זקני העיר ההיא אפי' מאה אבל מדקתני במשנה וזקני משמע דכל לאו דוקא שהרי בפ"ק דהוריות אמר ר' יונתן דאפי' מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולו שנאמר אם כל עדת ישראל ואתותב שם מכח קושית רב משרשיא שם שהוכיח דאע"ג דכתיב כל לאו דוקא אלא רובו ככולו והרמב"ם פי"ג משגגות פסק גם כן שם דרובו ככולו אם כן גם כאן רובו ככולו

ונלע"ד דלק"מ דודאי גבי דין או במקום שצריך ב"ד שם אין צריך כל זקני העיר משום הכי להורדה בנחל שנו רק הדין בב"ד אין צריך רק זקני העיר וכן גבי פר העלם דבר שם הדין שההעלמה מהסנהדרין וההטעאה שיחשבו שמותר גורם הקרבן אם כן מה איכפת לן בזה שהמיעוט לא הסכים להרוב סו"ס הדין שאם רוב הסנהדרין פוסקים כן דין הוא שהמיעוט בטל להרוב ונשאר נפסק מכולם שוב דין הוא שהסנהדרין שגו ונקרא נעלם מכולם ויש דין העלם דבר אבל גבי הך דעגלה שם יש א' כפרת העריפה ב' יש כפרה של רחיצת ידים ווידוי שהוא לכל אחד מהזקנים שעל כל אחד מהזקנים מוטל שלא להעלים עין מעני ולשמור שלא יהיה רציחה והרחיצה היא לא כפרה כללית רק כפרה לכל אחד שרוחץ ידיו אם כן מה שייך רובו ככולו אטו אם מאה חטאו ויביאו צ"ט מהם קרבן יהיה הדין שהק' יתכפר משום שהצ"ט נתכפר הרי אין חטא חבירו תלוי בו שנאמר בו רובו ככולו ומי שחטא צריך כפרה לזה דין הוא שכל אחד ואחד צריך הרחיצה של הכפרה והבן

וראיתי להמנחת חנוך מצוה תק"ל שעמד דברי הרמב"ם דאיך כתב שעיר רחוקה שיש בה יותר בני אדם תביא הרי והעיר הקרובה כתיב ולק"מ דכמו שבעיר שאין בה ב"ד דלא מקיימא