חלקו של יוסף (ש"ס) קלו

שנתברר לנו שהיא יותר המקום הקרוב הב' הוא ענין המדידה לברר שהוא המקום הקרוב לזה שנמצא החלל וזה אין צריך רק במקום שלא נודע בבירור שזו היא היותר סמוכה אבל בנודע בבירור אין צריך זו המדידה

ולפי כ"ז נבוא לבאר דברי תוס' במכות ונאמר שכונתם פשוטה דכיון שיש במדידה גם כן דין לברר איזו היא עיר הסמוכה וכ"ז שלא ביררנו נשאר הדבר ספק לפי"ז מבואר פשוט דהמשנה והברייתא דסוטה דקאמר אין מודדין אלא לעיר שיש בה זקנים הפירוש הוא על המקומות שנופל לנו הספק אם הוא ממקום הקרוב או לא שצריך לברר וכל זמן שלא ביררנו נשאר הדבר ספק שאין הדין שצריך מדידה לברר ספק זה רק על הספק הנופל על אלו העיירות שיש בהן ב"ד אבל על הספק שנופל על אלו העיירות שאין בהם ב"ד דין הוא שאין צריכים לברר ואף שספק לנו שמא הם קרובות מ"מ עליהם אין חיוב עגלה ערופה משום דהם כיון שאין מודדין להם אין עליהם חיוב עגלה ערופה דחיוב עגלה ערופה לא נעשה רק אחר המדידה ועל העיר הקרובה שמדדו יש דין עגלה ערופה אף שספק שמא האחרת שלא מדדו מפני שאין בה ב"ד יותר קרובה מ"מ כיון שמצד הדין אין מודדין יכולה להביא על הספק דכל עגלה ערופה היא על ספק כמבואר (דף מז) שם שכיפרה ספיקה הלכה לה ולפי"ז פשוט דזקני כל עיר מודדין ועל זקני כל עיר החיוב למדוד ואח"כ מבררין זקני העיר איזו קרובה ולכך אין מודדין לעיר שאין בה ב"ד שאין זקני העיר שעליהם יהיה מוטל החיוב של מדידה משום הכי דין הוא שמביאה העיר שיש בה ב"ד אבל פלוגתת ר' אמי ור' אסי הוא בגונא שנראה בעליל שאז לא שייך שנמדוד לעיר אחרת שיש בה זקנים שמצוה בזקנים שדין הוא שצריך להיות העיר הקרובה וכאן אנו רואים שאינה העיר הקרובה שהרי עיר שאין בה זקנים קרובה ממנה שוב אז לחד מ"ד מודדין לעיר הקרובה אע"פ שאין בה ב"ד ולחד מ"ד אין מודדין לה שאין בה ב"ד וזה שכתבו תוס' דלעיירות סמוכות אין ב"ד אבל כיון שסמוכות אם כן נראה בעליל שהם קרובות ושוב לאחרות אין כלל דין מדידה למ"ד שעיר שאין בה זקנים מביאה עגלה ערופה שוב להך מ"ד מודדין לעיר שאין בה זקנים וברור

ולפי כ"ז מבואר דלק"מ למה השמיט הרמב"ם דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה לפי"ז לק"מ דהרמב"ם פסק מפורש כן שכתב פ"ט ה"ה דנמצא קרוב לעיר שאין בה ב"ד מניחין אותה ומודדין אל שאר עיירות הסמוכות לו הרי דאף שזו קרובה אין מודדין להקרובה אלא להסמוכה ואף שאנו רואים שזו יותר קרובה ומשום דדין הוא שב"ד צריך לעיכובא אבל למ"ד לא צריך ב"ד לעיכובא כיון שאנו רואים שזו היא הקרובה אין מודדין לאחרת

ולפי"ז מבואר פשוט דלמ"ד דעיר שאין בה זקנים אין מביאה עגלה ערופה אף כה"ג שנראה בעליל שהן סמוכות אם כן חזינן דלא דהקרוב הכריע שודאי הוא משם לכך צריכה להביא עגלה ערופה זה אינו שהרי עיר שאין בה זקנים קרובה ממנה אעפי"כ היא מביאה אם כן קרוב רק דין הוא ולבן כיון שדין שצריך זקנים אין מודדין הקרוב רק מהעיר שיש בה זקנים אבל למ"ד דעיר שאין בה זקנים גם כן מביאה אם כן עיקר הדין תלוי בקרוב והוא המוכיח וכל זמן שנודע שהיא הקרובה שוב דין הוא שהיא מביאה עגלה ערופה ולפי"ז פירכת הגמ' וליזיל בתר רובא דעלמא היא שמטעם רוב נכרית שאינו מן הקרוב הוא רק למ"ד דקרוב משום מוכיח הוא ומשום דעיר שאין בה זקנים גם כן מביאה עגלה ערופה שוב מוכרחים לאוקמא ביושבת בין ההרים אבל למ"ד עיר שאין בה זקנים אין מביאה כל עיקר אם כן אין הקרוב מוכיח לק"מ ניזיל בתר רובא דעלמא שוב לא צריך כלל לאוקמא ביושבת בין ההרים לזה הרמב"ם שפסק כמ"ד דעיר שאין בה זקנים אין מביאה כל עיקר שוב דין הוא בקרוב אין צריך לאוקמא ביושבת בין ההרים אלא כל שהיא קרובה דין הוא שמביאה עגלה ערופה והבן

איברא דעדיין צריך לבאר לפי זה דברי הרמב"ם בענינים אלו גם צריך לבאר מה שתפסנו שדין עגלה ערופה שייך על ספק שעל יסוד זה הרי נבנה שאף שעיר שאין בה זקנים קרובה ממנה מ"מ מביאה זו עגלה ערופה משום ספק

ונלע"ד לבאר כל זה א' נלע"ד שאף על הספק שייך עגלה והנה לעיל הוכחנו מסוטה (מז) אבל אין ראיה רק במקום שיש קרוב המוכיח אבל כעת נלע"ד להוכיח בפשיטות גם למש"ב לעיל דשייך מביאה על ספק אף על ספק אם היא קרובה