חלקו של יוסף (ש"ס) קלה

מורדין אלא מעיר שיש בה ב"ד ויש לומר דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקמי קרא מקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו עכ"ל והבאר שבע בחידושיו לסוטה (דף מה) תמה הרבה על דברי התוס' דמה בכך שאין בעיירות הסמוכות ב"ד כיון שמניחין אותה ומודדין לרחוקות בע"כ יפגש בעיר שיש בה ב"ד ואפי' רחוקה ש שברחוקות שהרי אין שעור לדבר וכל כמה שלא ימצא ב"ד ימדוד הלאה עד שימצא מקום שיש שם ב"ד ואין לומר ביושבת בין ההרים שאין עיירות סמוכות לה רק אחת ומשום הכי כיון שאין בהן ב"ד נחלקו אם מודדין כל עיקר ז"א דקרובה לגבי רחוקה הא מוכח דמן הקרובה הרוצח אעפי"כ דין הוא שמודדין לרחוקה כיון שיש שם ב"ד אם כן גם הרחוקה מן ההרים אף שלא שכיחא כיון שאפשר שיבואו משם ושם יש ב"ד ימדדו לה ובמכוונות אי אפשר לאוקמא שהרי א"א לצמצם אם כן אחת יותר קרובה ולא מקיימא והיתה העיר הקרובה אם כן הוי לן למימר שיביאו על תנאי כדין נמצא בין ב' עיירות מכוונות ונשאר הבאר שבע בתימה על התוס'

גם תמוהו על הרמב"ם שהשמיט כל עיקר הך פלוגתא דר' אמי ור' אסי ולא תירצו ע"ז וגם זה צריך ישוב

ובספר באר שבע רצה לחדש דאף שאין מודדין רק לעיר שיש בה בית דין היינו דלענין מדידה כולא עלמא לא פליגי דאין מודדין רק לעיר שיש בה בית דין ולא נחלקו רבי אמי ורבי אסי רק לענין הבאת העגלה ערופה דחד אמר שעיר שאין בה ב"ד אינה מביאה עגלה ערופה וחד אמר אע"פ שאין מודדין לה מ"מ מביאה הקרובה עגלה ערופה עכ"ד ויש להסביר דעגלה ערופה הרי היא כפרה על הרוצח ודין המדידה אינה ענין לכפרה רק היא מצוה בעלמא לפי זה דין המדידה מוטל רק על ב"ד של אותה העיר וב"ד של עיר אחרת אינה חייבת לזה כל שאין בה ב"ד ואין בה חיוב מדידה שוב דין הוא שהאחרת הקרובה לענין מדידה מפני שיש בה ב"ד מודדת לה אבל דין הכפרה הוא מפני שבה נעשה מעשה הרציחה וצריכה כפרה אם כן אטו בשביל שאין בה ב"ד אין הקרוב מוכיח שבה נעשה מעשה הרציחה זה אינו שסו"ס הוא קרוב ומוכח שבה נעשה הרציחה משו"ה דין הוא שזו העיר מביאה קרבן על מעשה זו הרציחה שנעשית בה אע"פ שאין בה ב"ד

אבל עיקר דברי הבאר שבע לענ"ד תמוהים שהרי עיקר הטעם שעיר שאין בה ב"ד אין מודדין לה הוא משום דבעינן קרא כדכתיב וכתיב ולקחו זקני העיר ההיא והרמב"ם כתב פ"ט מרוצח ה"ב דלקיחת העגלה ערופה הוא מדמי אנשי העיר ומקורו טהור ממדרש תנאים בדברים פ' שופטים כ"א פיסקא ג' ולקחו זקני העיר ההיא שתהא לקיחתה משל אנשי אותה העיר וכן מפורש ולקחו זקני העיר ההיא לענין זה שאין מודדין רק מעיר שיש בה זקנים ועל זו העיר הוא דנאמר שתהא לקיחתה מאנשי זו העיר אם כן מוכרח שזו העיר היא המביאה עגלה ערופה ודברי הבאר שבע תמוהים ועיין עוד במדרש תנאים ולקחו זקני העיר ההיא מכאן אמרו עיר שאין בה זקנים אינה מביאה עגלה ערופה וצריך לומר גם כה"ג שיכולים להביא מעיר שיש בה זקנים למ"ד דעיר שאין בה זקנים מביאה עגלה ושלא כדברי הבאר שבע שרצה לומר דאף שהמדידה לעיר שיש בה זקנים הבאת העגלה היא מעיר שאין בה זקנים

והנלע"ד בביאור דברי תוס' דמכות ונקדים לבאר עצם ענין המדידה ומהותה כתב רש"י בפירוש החומש אל הערים אשר סביבות החלל לכל צד לידע איזה היא קרובה ועיין מ"ל פ"ט מרוצח ה"א שהביא דברי רש"י ומש"כ המזרחי לא שהיא חובה למדוד מן החלל עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו אלא כדי למצוא העיר היותר קרובה אליו לפיכך אם היה החלל מוטל סמוך לעיר שאין ספק היותר קרובה אין צריך שם מדידה ודבריו תמוהים דהא מפורש בסוטה (מד) שאף נמצא בעליל ר"ל סמוך לזו העיר שנראה שאין אחרת סמוכה גם כן היו מודדין ועיין מ"ל שביאר דיש מדידה אל העיר הקרובה ויש מדידה של עוד עיירות לידע אם היא קרובה ונמצא בעליל אין צריך זו המדידה של עיירות אחרות אבל מדידה של עיר זו צריך משום דין מדידה עכ"ד ונראה בהבנת הדברים שיש ב' ענינים במדידת עגלה ערופה הענין הא' הוא עצם מצות מדידה שאינה לבירור בלבד אם היא עיר זו שהיא קרובה או לא שהרי אף כה"ג שנמצא בעליל שאין צריך שום ראיה גם כן מודדין אלא משום דענין המדידה היא מצוה בפני עצמה אף