חלקו של יוסף (ש"ס) קלא

ששוה המשכון יותר מהחוב הרי על זה לא קנה לתשלומין של החוב שוב הוי שומר שכר ככל שומר שכר וצריך שבועה של תורה אלא דקשה למה מפסיד כל הג' דינרים לא הוי ליה להפסיד רק הדינר הג' שעליו חייב שבועת התורה אבל הב' דינרים שעבור זה החוב לא הוי ליה להפסיד אמנם פשוט דזה לק"מ דכיון דב"ח קונה משכון אם כן נגד החוב כבר פרוע רק הדין הוא דאם נאנס חייב לשלם משום דיש דין ולך תהיה צדקה שאם רוצה להחזיר צריך לשלם לו אם כן כ"ז אם מברר לו שנאנס אבל כאן שמסר לאחר והוא טוען שחבירו לא מהימן לו אף בשבועה אם כן לא בירר לו שלא פרע בעד החוב לכך פטור

סימן יז

בענין יחוד כלי ושעבוד קרקעי

מבואר ב"מ (מח) אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל קרא דכתיב וכיחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו תשומת יד אמר רב חסדא כגון שיחד לו כלי לעושקו וכי אהדריה קרא כתיב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו ואילו תשומת יד לא אהדריה מ"ט לאו משום דמחסרה משיכה עכלה"ג והנה הרמב"ם השמיט עיקר הדין דצריך יחוד כלי גבי שבועת הפקדון ופסק דיש שבועת פקדון אף במלוה אף דדמי ממש להך דעושק שכר שכיר ואף שחסר יחוד כלי והדבר פלא איך דחה סתמא דגמרא דקאמר דצריך יחוד כלי בתשומת יד ועיין ברמב"ם פ"ז משבועות הי"א שהביא דין תשומת יד ולא כתב כלל דצריך יחוד כלי

והנה עצם ביאור דברי ר"ח דצריך יחוד כלי נלע"ד עפ"י דרך זה דכיון דכתיב וכיחש בעמיתו או גזל או עשק או פקדון אם כן כמו דגבי פקדון דין הוא דהכחשתו היינו שנחלקו בגוף החפץ זה אומר יש לך חפץ שלי וזה אומר אין לי חפץ שלך ולפי"ז הם נחלקים עם טענותיהם אם יש גזל תחת ידו או אין גזל תחת ידו כן בהך דעושק אין הפירוש שנחלקו אם חייב שכר שכיר או לא דשוב לא נחלקו על שום חפץ רק נחלקו אם יש עליו דין שעבוד לשלם או אין עליו דין שעבוד לשלם אבל בעצם הך אם מעכב תחת ידו גזל לא נחלקו כלל שאין עדיין שום חפץ שלו שהרי לא נתיחד שום חפץ על זה ואם מעכב תחת ידו היינו רק שכופר שעבוד הגוף אבל לא עשק ממנו ואיך שייך לומר את העושק אשר עשק שלא עשק כלום לכך מוקי לה ר"ח דמיירי ביחד לו כלי ואח"כ כופר ביחוד הכלי ומחזיק בכלי זה נמצא דהוא עושק במה שמחזיק כלי זו

והנה הרמב"ם כתב פרק ז' מהלכות שבועות ה"ג וד' וכן אם תבעו בקרקע או בעבד או בשטר וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת בטוי שהרי נשבע על שקר ולמה נפטר משום שבועות הפקדון והרי זה אילו הודה היה חייב ומשלם מה שכפר לפי שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה הכל מטלטלין שאם יודה בהן יוצא ממון מתחת ידו ויוצא קרקעות שאין מטלטלין והרי הן לפני בעליהן ובחזקתן ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ויוצא שטרות שאין גופן ממון עכ"ל הנה הסביר הרמב"ם הטעם שאין שבועת הפקדון על קרקע משום שהן לפני בעליהן ובחזקתן ואף בעבדים שהוקשו לקרקעות