חלקו של יוסף (ש"ס) יג

אחרת ורק יש כאן העשה של חוצה שיאכלו במקום המחיצה ולא במקום של חוץ ממחיצת ההיקף אף שלא בא עדיין לגבול החבורה ופסול גם כן לא נעשה כיוון שהוא במקום החבורה שיכולה להגדיל מחיצתה והעשה דתן מקום לאכילתו אין פוסל אעפי"כ אין מוציאין ממקום אכילה שמא ישכחו ויכנסו לרשות אכילה אחר הב' הוא מחבורה לחבורה שם הפסול של יוצא יש כאן שהרי אינו רשות הפסח אף בלא תן מקום לאכילתו משום הדין של יוצא שפסול וגם עוברים בלאו או דלא תוציא וגבי מבית לבית שם סובר הרמב"ם שהדין שכל שיצא מהבית נפסל שהרי בית לא משום עשה דתן מקום לאכילתו נעשה מחיצת הפסח רק משום הך דבית קבעה תורה בבית אחד יאכל שוב פסול הוא משום יוצא חוץ למחיצה כל שיצא מן הבית

נמצינו למידין מכ"ז דשלש שיטות חלוקות הן הא' הוא שיטת סדר ק"פ שסובר שיוצא לענין פסול נעשה תיכף ביצא מחוץ לחבורה (או מחוץ לבית אבל לענין הלאו בשניהם עוברים רק ביצא מבית לבית או מחבורה לחבורה הב' הוא שיטת רש"י דבין מחבורה לחבורה בין מבית לבית שניהם בין הלאו ובין הפסול הוא רק מבית לבית ומחבורה לחבורה רק הנפק"מ בין הך דמחבורה לחבורה למבית לבית הוא שמחבורה לחבורה איסור הלאו משום כל שבקדש פסול ומבית לבית הלאו הוא משום חוץ למחיצה הג' שיטת הרמב"ם שמבית לבית הדין הוא שהפסול כל שיצא מהבית והלאו הוא רק במבית זה לבית אחר ובמחבורה לחבורה בין הפסול בין הלאו הוא רק במחבורה לחבורה

ולענין חוץ לבית אם הוא מקום אכילת הפסח שתי שימות בזה הא' שיטת רש"י ותוס' שאף חוץ לבית כל שאינו בית אחר הוא מקום אכילת הפסח הב' הוא שיטת הרמב"ם ושיטת הסדר ק"פ שכל חוץ לבית אינו מקום אכילת הפסח

ואחרי באור זה מבואר דלדעת הרמב"ם לק"מ מהך דשמש יוצא חוץ מחבורתו ואין אוכל מה שבפיו וקשה הרי הוציא מה שבפיו ואיך כתב הרמב"ם דכשבא בחבורתו אז הדין הוא שאוכל מה שבפיו הרי כבר נפסל ביוצא ולהאמור לק"מ דכיון שהוא בבית אחד הרי לא נפסל משום הך דיוצא חוץ למחיצה רק ביצא לחבורה אחרת וכיון שהשמש לא בא בגבול החבורה אחרת רק יצא חוץ ממחיצתו ולכך אסור לו שם לאכל משום חוצה תן מקום לאכילתו אבל אח"כ כשחוזר שוב הרי הוא במקום אכילה והבשר לא נפסל לכך שפיר הדין הוא שאין כאן שום פסול ומותר לו לאכול אף דעקירת גופו כעקירת חפץ

אלא דלפי"ז יש לעמוד לשיטת הרמב"ם איך משכחת לה הלאו במוציא מבית לבית הרי הרמב"ם עצמו כתב שאין מוציא אחר מוציא שכיון שהוציא הראשון כבר נפסל ולפי"ז הרי גם כאן כיון שהוציא מן הבית כבר נפסל משום יוצא חוץ ל מחיצה וכיון שכן בשעת גמר הלאו דהיינו בעת הכנסה לרשות אחר כבר הוא פסול יש לתרץ זה מכמה טעמים הא' אפשר דסובר הרמב"ם שגם פסול של יוצא מבית לבית הוא רק בעקירה והנחה כשיטת הסדר ק"פ ואם כן הלאו הוא בלא עשה הנחה עד שבא לבית השני שאז הפסול והלאו הם בבת אחת הב' יש לתרץ לפי מש"כ פשוט דטעם הרמב"ם שאף שבמחמץ אחר מחמץ חייב לדעת הרמב"ם מ"מ כאן פטור שהאיסור משום יוצא חוץ למקום אכילה אם כן זה שלא יצא חוץ למקום אכילה שכבר פסול ואין לה מקום הדין הוא שאין בה איסור יוצא אם כן כ"ז הוא במקום שהפסול כבר היה קודם עקירה נקרא לא היה לה מקום בעת עקירה אבל בהנחה אין חסרון מה שאין לה מקום שבשעת הנחה בלא"ה כבר יצאתה ממקומה ומה שאין חייבים במוציא אחד מוציא הוא רק מפני שחסר בהעקירה עקירה ממקום אכילה וכאן שלא חסר בו העקירה עקירה ממקום אכילה שפיר חייב משום מוציא

ולשיטת הסדר ק"פ שאף ביצא חוץ לחבורה ולא נכנס לחבורה אחרת גם כן הקרבן פסול משום חוץ למחיצה לא תיקשה מהך דהשמש קופץ פיו ואח"כ אוכל שהרי כבר יצא ונפסל ואיך הוא קופץ פיו ואוכל אח"כ נראה פשוט דהסדר ק"פ סובר כשיטת תוס' דעירובין כ' דפיו לא הוי הנחה והסדר ק"פ הרי סובר שבלא עקירה והנחה אין הקרבן פסול לכך קופץ פיו ואוכל

ובדברי הרמב"ם דנפרצה פרצה המחיצה שעמדנו לעיל נלע"ד פשוט דהרמב"ם סובר דהך דין של נפרצה המחיצה אינו כלל דין של יוצא חוץ לחבורה והמחיצה אינו עושה כלל מקום לחבורה ועיקר קביעות