חלקו של יוסף (ש"ס) יב

ושיטת רש"י דבין יוצא דפסול בין יוצא דלאו הוא או מבית לבית או מחבורה לחבורה ולכך פירש בהך דפסחים פ"ה מן האגף ולחוץ כלחוץ מן האגף ולפנים כלפנים דלא קאי על אגף של בית אלא על אגף של ירושלים ולענין אכילת קק"ל אבל לא נפסל אף אם יצא חוץ לבית כל שלא בא לבית אחר ועיין פסחים צ"ה תוס' ד"ה לא תוציא מן הבית שכתבו משמע לא תוציא לאוכלם בבית אחר עכ"ל הרי שהם סוברים דדין של בבית אחד פירושו דק שמותר לאוכלם שלא בבית אחר אבל חוץ לבית גם כן מותר לאכול כל שאינו בית אחר וכרש"י וסובר רש"י בדף פ"ה שגם יוצא חוץ לחבורה גם כן הדין הוא רק מחבורה לחבורה אמנם אע"פ שסובר רש"י כן מ"מ סובר רש"י שיש חילוק בין יוצא חוץ לחבורה דהיינו מחבורה לחבורה ובין יוצא חוץ לבית דהיינו מבית לבית והוא שביוצא חוץ לחבורה מבואר דצריך דוקא מחבורה לחבורה אבל יוצא חוץ מבית לבית אחר אין צריך שיהיה בבית האחר חבורה אחרת של פסח ונראה פשוט דהנה רש"י ל"ג חוצה תן מחיצה לחבורה כמש"כ רש"י פ"ה דל"ג לה אם כן עיקר קר הדין שמחבורה לחבורה הוי חוצה הוא רק מפני שיש חבורה אחרת לכך צריך חבורה אחרת אבל הך דמבית לבית סובר רש"י דהוא משום מוציאו מרשות פסח ומה שמותר להוציאו מהבית לחצר ולד"ה הוא משום דזה נקרא רשות של הבית ולא הוי מוציא מרשותו של הפסח לכך גבי מבית לבית ששם הוא מוציא מרשותו של הפסח שם הדין שאף אב אין בבית אחר מנויי פסח אחר גם כן נקרא מוציא אבל בהך דמחבורה לחבורה שם כל זמן שלא בא לחבורה אחרת עדיין נקרא רשות הפסח ולא עבר על הלאו של לא יוציא לפי"ז סובר רש"י דכיון דמחבורה לחבורה הרי מצד עצם הרשות הוי הרשות של פסח ורק החבורה אחרת הוא שמפקיעה מן היתר אכילת הפסח ונקרא חוץ למקום של אכילת פסח ועוברים עליו בלא תוציא שוב הדין הוא שאין עוברים ביוצא חוץ למחיצה שהרי מחיצת הפסח הוי רק שיש כאן מקום אכילת פסח אחר ועובר על חוץ למקום אכילתו משום לא תוציא ואין הפסול כאן רק משום הך דלא תוציא שהלאו פוסלו שאינו ניתק לעשה ושוב יש בו איסור דכל שהפסול בקדש הרי הוא בל"ת על אכילתו לזה פירש"י דף פ"ה שהלאו הוא משום כל שפוסלו בקדש משא"כ בדף צ"ה דשם מיירי ביוצא מבית לבית ששם הרי הוא מחיצת הפסח ואף בלא חבורה אסור להוציא לכך פירש"י בדף צ"ה דהל"ת הוא משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו שבשר היוצא חוץ למחיצה הוא ומה שמבואר בפסחים פ"ה דיוצא חוץ לחבורה מחבורה לחבורה כיוצא חוץ למחיצה סובר רש"י דרק לענין דת דומים אבל חוץ למחיצה לא שייך במחבורה לחבורה רק במבית לבית ומחבורה לחבורה רק ל"ת דכל שבקדש פסול יש כאן

ולפירוש התוס' ורש"י דיוצא חוץ למחיצה דפסח הוא רק מבית לבית צריך לומר דהך דאבר שיצא מקצתו קולף פירושו הוא שיצא מקצתו מרשות זה של פסח לרשות אחר כמש"כ

ושיטת הרמב"ם בדין זה הוא כן דיש דין הוצאה של מבית לבית לענין הלאו ושם הוא דוקא מבית זה לבית אחר מפני שכן הדין שצריך להכניס לרשות פסח אחר וכמפורש בפסחים פ"ה מוציא מבית לבית אבל לענין הפסול הדין הוא שכל שיצא חוץ למחיצת הפסח דהיינו מאגף לחוץ הדין הוא שוב שהפסח פסול משום הך דיוצא חוץ למחיצה מיהו כל זה הוא לענין הלאו של מבית לבית שם מתחלק הלאו מן הפסול אבל הלאו דמחבורה לחבורה שם אין הדין שהלאו מתחלק מהפסול אלא שם הדין והלאו הולכים צמודים יחד ולא יתפרדו וכשם שאין הלאו של יוצא רק אם הוא מוציא חוץ מחבורה לחבורה אחרת כך אין הפסול רק אם הוא מוציא מחבורה זו לחבורה אחרת ואין נפסל במה שמוציא חוץ לחבורת היקף

וזה מבואר היטב למדקדק בלשון הרמב"ם שלענין הלאו דמוציא כתב מחבורה לחבורה ואח"כ כתב שאין מוציא אחר מוציא שכיון שהוציא הראשון כבר נפסל מבואר דבהוצאה זו נפסל גם כתב אח"כ מן האגף ולחוץ כלחוץ לענין פסול של יוצא ומבואר דמבית לבית כבר הוא פסול ביוצא משעה שיצא מן הבית. ובר

ונראה טעם הרמב"ם שסובר פשוט בחילוק הדברים דהנה הרמב"ם סובר חוצה תן מחיצה שאם יש שני חבורות הדין הוא שצריך ליתן מחיצה לכל חבורה והלאו הוא לא תוציא מחבורה זו לחבורה אחרת וסובר הרמב"ם שיש כאן שני דינים הא' הוא חוצה שתתן מחיצה לאכילתו ולא תוציא אין בחוץ למחיצה שהרי יכולים להגדיל מקום המחיצה כל שאינו מגיע לחבורה