חלקו של יוסף (ש"ס) קכ

לו שלא יקח רבית ולא יעבור על איסור דרבנן של לא תשימון שוב אין הלוה צריך לשלם שיכול לכוף אותו שימחול לו את התחייבותו משום איסורו

והמשנה למלך הקשה על זה דלוה לא עבר על לא תשימון ממה דאמרינן בזה בורר (דף כה) בר בניתוס אסהידו עליה תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף ברביתא וחד אמר לדידי אוזיף ברביתא ופסליה רבא ופריך והא רבא אמר לוה ברבית פסול ומוקי לה המרדכי כשלא לקח עדיין הרבית דאם לא כן אין נאמן שהוא נוגע בעדות שרוצה שיחזירו לו הרבית הרי דאע"פ שלא נתן הרבית נפסל לעדות ומוכרח דאף לוה עבר על לא תשימון דאם לא כן למה יופסל לעדות הרי לא עבר על שום לאו ותירץ המ"ל דהלוה פסול משום ולפני עור אבל לפימש"ב לעיל דלוה לא עבר על לפני עור רק אם גבה לבסוף אם כן כיון שהמרדכי הוכיח דלא גבה דאי לא"ה היה נוגע שוב הדק"ל למה פסול הלוה הא לא עבר על עבירה דאורייתא

ונראה לומר בדעת הראשונים דלוה הרי אם לא יתן רבית אין המלוה מלוה לו את המעות אם כן אסור לו להשתמש במעות אלו שוב כשהשתמש נקרא רשע דחמס ומשו"ה נפסל הלוה. שוב הביא המ"ל בשם הראנ"ח שהכריח מדברי רבינו שכתב שלוה ברבית דרבנן פסול לעדות שסובר דאבק רבית יש איסור ללוה ודחה הוא דעבר על לפני עור משו"ה נפסל ולפימש"ב דלא שייך לפני עור שוב הדק"ל למה נפסל לפי"ז בע"כ דהרמב"ם סובר דלוה גם כן עובר באיסור ברבית דרבנן משו"ה נפסל

עוד כתב הרשב"א בתשובה הנזכר וכיון שכן זה שנשבע ליתן חייב ליתן לו ואין זה כנשבע לבטל אפילו מצוה דרבנן ואע"פ שהמקבל עובר וזה הנותן מסייע לו ומושיט לו איסור דרבנן מוטב שיעשה איסורא זוטא משיעשה איסורא רבה עכ"ל והנה צריך לבאר דברי הרשב"א דכפי הנראה סובר הוא שאיסור זוטא יש על המושיט ונראה דמשום הכי אמר דמוטב שיעשה איסור זוטא ואף שלפני עור בע"כ אינו עובר להרשב"א דאם עובר לפני עור אם כן מה לנו נפק"מ בין אם הלוה עובר על איסור רבית ברבית דרבנן או לא סו"ס הרי הלוה עובר על לפני עור דרבנן וכמו שאם עובר על רבית דרבנן ס"ל לרשב"א דלא חל שבועה ואסור לו ליתן רבית כן אם עובר על לפני עור דרבנן לא חל שבועה בע"כ דהרשב"א סובר דאף לפני עור אין עובר אבל נשבע על איסור דרבנן ודאי לא חל השבועה לבטל בקום ועשה לזה סובר הרשב"א דיש עוד איסור והיינו ליספי איסורא לאינש לגרום שזה יעבור איסור והוא רק איסור זוטא משו"ה שפיר אמרינן בנשבע שלא יעבור על שבועה ויתן איסור דרבנן למלוה ולא יחוש למה שיעבור המלוה על איסור דרבנן משום שלא יעבור הלוה על שבועתו

והמ"ל רצה להסב כונת הרשב"א דנפק"מ בין שני איסורים של דרבנן לאיסור אחד של דרבנן דשני איסורים לעבור אין חל שבועה משום דב' איסורים חמיר אבל לעבור על איסור.: אחד דרבנן שפיר חל שבועה והדבר תמוה דסו"ס כיון שחל שבועה על דרבנן מ"ל חד דרבנן מ"ל תרי דרבנן ועיין נזיר (מח) מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי כש"כ באיסור דרבנן דשייך מ"ל חד איסור מ"ל תרי איסורי

והמ"ל שם הביא מבוכה גדולה אם נשבע לבטל דרבנן דהשבועה חל אם הביטול דרבנן הוא בקום ועשה ביטול אם יקיים השבועה ויעבור על דרבנן בקום ועשה או לא דדעת רלב"ח דנחלקו בזה ראשונים ודעת מבי"ט דכולא עלמא מודו שהשבועה יתבטל ולא יעבור על איסור דרבנן בקום ועשה והביא כן בשם הרשב"א והריטב"א ותשובת הרמב"ם ועוד אלא דלכאורה קשה טובא על אלו הראשונים דהרי בשבועות (כד) מפורש דר"ל מוק"ל בחצי שעור ור"י מוק"ל בכולל ופריך דכולל לא משכחת לה הן ואף דחל שבועה מ"מ הרי בהן לא משכחת לה ופטור מקרבן אם כן תיקשה למה רק לר"י פטור מקרבן אף לר"ל כיון דחצי שעור אסור מדרבן וזה נשבע כדי לעבוד על דברי סופרים בקום ועשה שיאכל הרי שוב שבועה זו עושה רק איסור ביטול שבועה אבל אסור לו לאכול משום ביטול דברי סופרים בקום ועשה שוב לא משכחת לה בלאו והן שהרי הן אסור לו לעשות והוי לן לומר שפטור מקרבן אף לר"ל וצריך לומר דלענין לאו והן הולכין בתר דאורייתא וכיון שמה"ת צריך לקיים השבועה ולאכול שמדאורייתא אין איסור חצי שעור שוב חייב קרבן עוד הביא המשנה למלך בשם המבי"ט שאם נשבע