חלקו של יוסף (ש"ס) קיט

ספי משמע דהוא לא עבר ונלע"ד בטעם הרשב"א שלא תקנו האיסור רק על המלוה משום דהרי הרלב"ח בתשובה ק"ג והמבי"ט ח"א סימן נ"א כתבו הביאם המשנה למלך דלוה אינו עובר על הלאו כי אם בשעת נתינת הרבית לא בעת הלואה דבשלמא מלוה יש עליו לאו של לא תשימון אבל לוה הרי אין בו לאו דלא תשימון ואינו עובר על רבית רק בשעת נתינה והנה כבר ביארנו בסימן הקדום דרבית הוא התחייבות גמורה רק התורה אסרה לפי"ז רבית דרבנן ודאי דמה"ת הוא התחייבות גמור וחייב ליתן אם כן איך אפשר לומר על לוה שאינו עובר רק בשעת נתינה שיהיה לו איסור ליתן הרבית דרבנן הרי בשעת הלואה כבר התחייב ברבית ואחר ההלואה הרי כבר יש דין מה"ת שחייב ליתן ועובר משום גזל אם כן לא שייך שרבנן יעשו שיעבור על לא תגזול של תורה משום לא תשימון דרבנן ודק על מלוה שייך לומר שאסור לו ליקח רבית דרבנן ומוכרח למחול וזה לא שייך שרבנן יעשו ברבית דרבנן הפקר ב"ד הפקר ז"א שכעין דאורייתא תקנו וכמו ברבית דאורייתא הדין הוא שאין הדאורייתא מפקיע ההתחייבות רק התורה אסרה כן כאן רק רבנן אסרו אבל התחייבות יש והנפק"מ בין דרבנן לדאורייתא הוא רק שהתורה אסרה על הלוה אף שיש דין התחייבות מ"מ אסור ליתן אבל רבנן א"א להם לעשות כן שאם כן ישאר גזל אצל הלוה והבן

איברא דצריך להבין למה אין הלוה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול הרי הלוה הוא מכשיל למלוה ונראה פשוט לפימש"ב דעיקר המכשול הוא בגבה לבסוף אם כן גם בהך דרבית דרבנן כל זמן שלא גבה מלוה עדיין לא עבר לוה על לפני עור ואחר כן כשגבה מלוה אז לא שייך שיעבור לוה על לפני עור דשוב מה שמשלם לוה הוא משום שמוכרח לשלם שברבית דרבנן הדין שמוכרח לשלם שוב לא שייך לפני עור שהרי מוכרח הוא וכעין זה כתבו הראשונים ז"ל בשבת (דף ד) גבי הדביק פת בתנור שאם לא התירו לו לדדות קודם שיבוא לידי איסור שבת שוב דין הוא שהמדביק פטור שהרי אנוס הוא על מה שלא רדה ה"נ אנוס הוא הלוה במה שמשלם ולא עבר על לפני עור ולזה קאמר דרק איסורא לגברא לא הוי ספי אבל איסורים אין כאן

אבל הרא"ש כתב דאבק רבית כי האי שאין נותן לדידיה טפי לא קרינן ביה לא תשיך וביאר המ"ל דכיון דהמלוה נוטל פלגא באגר ופלגא בהפסד אם כן אין האיסור רק משום שהושוו החלוקות וזה אין יוצא לפועל לעולם שיש או הפסד או שכר ובשכר לבד אין רבית שאפשר שיקח בהפסד ב' שלישים שוב הרי הוי רק רבית בכח ולא בפועל והלוה אין עובר רק על לא תשיך וכאן אין לא תשיך עכ"ד ולענ"ד לא אבין דסו"ס עתה כפי"מ שהתנה פלגא בהפסד אם כן פלגא בשכר הרי היה גם כן רבית בפועל שהרי אסור שוב עתה ליקח המחצה בהפסד כיון שהוא כפי התנאי שוב הוי רבית בפועל והנלע"ד בזה פשוט דאם יש דבר שבצד אחד הוא רבית שוב א"א לומר שצד אחד מהתנאי יבטל דהיינו או פלגא בהפסד יבטל או פלגא בשכר יבטל שוב האבק רבית זה אינו מסומן איזה הוא אם השכר או הפסדו ושוב לענין לא תשיך לא שייך זה שנושך דסו"ס אין כאן נשך שאין לנו בזה נשך ממש רק יש חסרין בהתנאי אבל נשך אינו שהרי אפשר איזה צד להוריד שלא יהיה נשך ואם כן בזה הצד שנתהוה הענין אין כאן נשך בין אם לוקח בהפסד רק פלגא שאפשר שלא היה לוקח בשכר רק פחות מפלגא ובין אם לוקח בשכר פלגא שאפשר שלא היה מפסיד פחות רק יותר מפלגא

- איברא דעל דברי הרא"ש קשה טובא שכיון שרבית הוא התחייבות למה כתב שלוה עובר על לפני עור הא כיון דאין כאן איסור על הלוה שוב הוא מחויב לשלם התחייבות שלו ובשלמא בכל אבק רבית סובר הרא"ש דכיון שתקנו רבנן דאין מוציאין מלוה למלוה אם כן הפקיעו רבנן את זו ההתחייבות לענין שיחויב ליתן אבל כאן הא אינו עובר כלל על לא תשימון אלא שהוא עובר על לפני עור שוב הוי לן למימר שישלם את ההתחייבות שלו משום דהרי זה הוא דאורייתא והלפני עוד הוא רק דרבנן

ונראה פשוט דסובר הרא"ש דכיון שאצל המלוה כיון שקצץ כן יש לא תשימון אם כן שוב הלוה יכול לכוף למלוה על ידי מה שלא ישלם