חלקו של יוסף (ש"ס) קיז

החזרה הוא על מלוה שיקיים מצות וחי אחיך עמך אם כן מה שנחזיר לא יקוים מלוה מצות וחי אחיך עמך שסו"ס הוא לא החזיר ולא קיים וחי אחיך עמך שענינו שיחזיק באביון ולא ינשך אותו שוב לא שייך שעבוד על עצם החזרה דהא עצם החזרה הוא רק משום מצות המלוה וכאן לא שייך מצות המלוה שוב אין על מה שיחול השעבוד וזה באמת פירוש הך דלבריה לא אזהר רחמנא רצה לומר דלבריה אין וחי אחיך עמך שהדין הוא רק על המלוה ולפי"ז מבואר גם כן דברי ריב"ש והרשב"א שאין יורדין לנכסיו משום דכאן וחי אחיך עמך ענינו שמלוה יחזיק במעוז אביון ואם ברד לנכסיו אף שנחזיר המעות מ"מ לא יקוים וחי אחיך עמך ולא דמי לשאר פריעת ב"ח דשם אף דליכא שעבוד נכסי מ"מ אין ענין הפרעון שדוקא הלוה יחזיר למלוה רק ענינו הוא שהמלוה יקבל מעותיו אבל כאן הוא להיפך ענינו רק שמלוה יחזיר ללוה הרבית ולא אחר ואם אחר יחזיר לא יקיים כלל מצוה זו שוב לא שייך שעבוד נכסי שלא יועיל כלל גביה מנכסים שעדיין אינו וחי רק ענין הוחי הוא אקרקפתא דמלוה כמו מצות הנחת תפילין ואם אין מחזיר בעצמו אינו מקיים כלל מצוה זו של וחי אחיך עמך וזה ברור בדברי הריב"ש והרשב"א

ואחרי שביארנו דרבית הוא התחייבות גמורה ואם לקח רק דין של וחי אחיך עמך יש אבל את הרבית קנה לפי"ד הריב"ש והרשב"א אף שביארנו לעיל דכיון שנתן בטעות שוב הוי גזל בידו היינו מה עושה את הדין גזל רק חיוב החזרה אבל מצד עצם הדין יש התחייבות גמורה ככל חוב שבתורה שוב נבוא לבאור הקושיא הב' אשר הקשה המ"ל למה בגזילה כל דבר שהוא בעין אין בה תקנת השבים ומקבלין וברבית רק דבר מסוים מקבלין נלע"ד פשוט דרבית הרי אף דבר בעין הדין הוא שקנה את עצם הדבר ואף שמפורש דרבית הוי גזילה היינו רק אם אין מחזיר הרבית אבל אם הוא מחזיר הרבית ומקיים וחי אחיך שנתק את הלאו שוב דין הוא שעצם הדבר קנה דרבית הוא התחייבות ועיקר מה דהוי גזילה הוא רק משום שהתורה אמרה אל תקח ממנו אבל בהחזיר הדמים וקיים וחי אחיך ונתק הלאו שוב קנה ההתחייבות לפי"ז גבי רבית לא משכח"ל גזילה בעין מן הדין שכל שרוצה להחזיר הדמים שוב נשאר גוף החפץ קנוי ושוב כיון שבדין לא נקרא גזילה בעין רק דמים הוא דיש חיוב שוב על הדמים יש דין שיש תקנת השבים אבל גבי גזילה הרי שם הדין הוא שכל שהחפץ בעין חייב להחזיר גוף החפץ שוב בבעין לא עשו תקנת השבים ומה שמבואר בגמרא דרבית נקרא גזילה לענין רשות יורש לאו כרשות לוקח היינו משום דשם מת האב ולא שילם הרבית שוב דין הוא שנקרא החפץ גזילה ודבר מסוים שדין הוא שאף ברבית מקבלין דשם הרי תקנו רבנן שלא יאמרו גלימא דרביתא היא שיוציאו ממנו החפץ שוב לא קנה החפץ ונשאר גזילה בעין דלא תקנו תקנת השבים

ומעתה נבוא לקושיא הג' שהבאנו בשם המחנה אפרים שהקשה על הריטב"א קדושין (ו) דפירש דמאי דקאמר רבית מעליא הוא לא לענין שלא תהיה מקודשת לפי"ז תמה דסו"ס קודם שנתן הרי אין חיוב ליתן ואיך תהיה מקודשת לפי"ד הענין פשוט דודאי יש התחייבות ברבית רק שאסור ליקח ואם מחל את הרבית אז נפטר מהחוב לפי"ז אם קידש אשה בפרוטה זו שחייבת לו יכול לקדשה משום דשוב הוי רבית שלא בא מלוה למלוה אם כן אין מפקינן מיניה ושוב אין צריך למחול ודין מלקות אין כאן דהא עשה שלא יבוא לידי גביה והבן

גם משה"ק המחנה אפרים מהך דרבית דתמורה (ו) דאי יוצא בדיינין שוב מוכרח דאי עביד לא מהני לפימש"ב לק"מ דודאי קודם שהחזיר דמים לא קנה את הרבית ולאחר שהחזיר דמים לא שייך אי עביד לא מהני דאז העשה דוחי אחיך עמך תקן הלאו שוב קנה למפרע מטעם התחייבות רבית ולא עבר אמימרא דרחמנא שהרי וחי אחיך עמך מתקן הלאו ומיושב גם כן מה שעמד המחנה אפרים דמב"מ (סה) מוכרח דרק משום שלא יאמרו גלימא דרביתא הוא משום זה הוא דמפקינן גלימא אבל אי לא"ה לא מפקינן רק דמים ובתורה מבואר דלא קנה גוף החפץ לפי זה לק"מ דאף דלא קנה מ"מ אם מחזיר דמים שוב לא שייך אי עביד לא מהני משום עבר אמימרא דרחמנא שהיה מתוקן זה ומשו"ה רק משום שלא יאמרו גלימא דריבתא הוא מפקינן מיניה גוף הגלימא ואי לאו הכי היה הדין שרק דמים חייב להחזיר לא גוף הגלימא ומה דבגזילה פריך דלא יקנה אף שחייב להחזיר דמים היינו דבדמים לא מתקן הלאו שהעשה הוא רק והשיב הגזילה כעין שגזל ומה שאינו לוקה במחזיר