חלקו של יוסף (ש"ס) קטו

והנלע"ד בביאור דברי הרמב"ם אלו עם מה שנקדים שבדין שנים שעשו מלאכה בזה יכול וזה יכול דפטורים משום דלא נקרא בעשותה הנה פירש רש"י בשבת החילוק בין זה יכול וזה אין יכול דאין יכול חייב וזה יכול וזה יכול שניהם פטורין ז"ל ומיהו זה יכול וזה יכול הוא דממעיט דלאו אורחיה למעבדיה בתרי וצריך להבין מה ענין אורחיה ולאו אורחיה אם מקרי בעשותה כולה אף דלאו אורחיה הוי לן לחייב ואם לא מקרי בעשותה כולה אף דאורחיה הוי לן לפטור אבל הענין הוא כן דהנה כל מלאכות ממשכן גמרינן ומשם אנו למדים זה איזה דבר נקרא מלאכה ואיזה דבר לא נקרא מלאכה לפי"ז גבי הך דשנים שעשו דלא נקרא בעשותה כולה הוא משום דבמשכן היה אחד עושה אם כן כל זו המלאכה היה באופן שאחד עושה וזה ששנים עשו שוב לא נקרא שעשה את כל המלאכה ולפי"ז בזה אין יכול וזה אין יכול שאף במשכן שנים היו עושין שוב צורת המלאכה ששנים יעשו שוב זה עושה אותה למלאכה ששנים יעשו שוב מתיחס לכל אחד שעשה מלאכה שלימה וזה כונת רש"י דאם אורחיה בהכי חייב דאז נקרא שעשה כולה מפני שגם במשכן היה באופן זה אבל אם לאו אורחיה נקרא שעשה חצי מלאכה והדין הוא גבי מלאכה דצריך בעשותה שיעשה כולה

והנה סדר הבישול הוא שאחרי שנותנין האור נותנין עצים ונותנין הקדרה ונותנין בתוכה מים ואחר כך נותנין בשר ואח"כ נותנין תבלין והנה הטעם דשנים שעשו פטורין הוא כיון שאחד יכול לעשות לבדו אם כן במשכן גם כן היו עושים אחד לבדו וכן צורת העבודה ולא נקרא בעשותה שלא עשה את כל המלאכה לפי"ז במלאכה אחת שיש בה מעשים הרבה אף שאחד יכול לעשות מ"מ הדרך שכל אחד עושה מעשה אחת לזה גבי בישול שיש לעצם הבישול מעשים נפרדים א' נתינת אור ב' נתינת עצים ג' נתינת קדרה ד' נתינת מים ה' נתינת בשר ו' נתינת תבלין ז' הגסת קדרה והם מעשים נפרדים שדרכן לעשות בכמה בני אדם אף שעצם המלאכה הוא בישול אחד מ"מ חייבים כולם דשנים שעשו בדבר שדרכו לעשות על ידי שנים אין הפטור של שנים שעשו אבל אם אחד נתן הקדרה תחלה קודם שהיה אור יבא ונתן מים ובא אחר ונתן בשר ובא אחר ונתן תבלין ובא אחר ונתן אור שהרי הוא שלא כסדר ולאו אורחיה שוב אף שעשה צרכי בישול פטור דכל שלא כאורחיה לא נשאר בעשותה שלא עשה כל המלאכה אבל נותן את העצים זה חייב שאצלו מתיחס כל הבישול שעל ידי שהוסיף המדורה הרי נעשה הבישול וכן מגיס הקדרה שעשה כאורחיה שעתה דרך להגיס את הקדרה שוב נקרא שעשה דבר מצרכי בישול וחייב אמנם מה דבגמ' פטר שופת הקדרה רק בחדשים ים חייבה משום לבון רעפים והרמב"ם חייב סתם נלע"ד פשוט דהרמב"ם נקט נתן את הקדרה ונתן את המים אם כן זה הוא הדרך שנותנים הקדרה ונותנים בה תיקף מים שוב אי אפשר לפטור משום שנים שעשו שכן דרך המלאכה ובדרך המלאכה לעשות כן אף שנים שעשו חייבין אבל בגמרא מפורש דשופת את הקדרה ואח"כ מביא המים שוב הרי אין הדרך להושיב הקדרה על האש קודם שיביאו מים שתעמוד ריקנית ובאש ועצים ודאי דרך לעשות קודם שיש מים אבל הני אין דרך להושיב על האש קודם שיש מים ומוכרח שאין דעתו כלל לבישול ולא נקרא כלל עושה דבר מצרכי בישול ולמה חייב וזהו דפריך שופת קדרה מאי קא עביד ועל זה משני ליה בחדשה וזה שמושיבה ריקנית מתקן את עצם הקדרה לזה הדין ששופת חייב אבל לפי מה שהעתיק הרמב"ם חיובו משום עושה דבר מצרכי בישול ודאי הוא שאף אם היא ישנה חייב וזה ברור

ולפי כל האמור בזה נלע"ד דגדר שנים שעשו לדעת הרמב"ם שפטורים הוא מפני שאצל שבת העבירה על האדם מלאכה ובשנים לא נקרא מלאכה שלימה לפי"ז גם בשאר לאוין שהאיסור הוא עצם המעשה והמעשה נעשה בשנים פטורין לפי"ז גבי הך דלא תשימון עצם האיסור הוא שימה על הלוה וכל שהוא לבדו לא שם לא עבר על הלאו רק יחד עם מי שסייעו לשום הריבית לכך לא לקו עדים על לאו זה

ועתה נבוא לבאר הך יסוד רבית לפי גדר התורה הנה התוס' פ' הגוזל ומאכיל (קיב) ד"ה אע"פ שהן יודעין הקשו וא"ת האיך מדקדק מיניה דכרשות לוקח דמי דאפי' לאו כרשות לוקח דמי א"ש דפטורין כיון דמדעת נתן לו ליתנייהו גביה בתורת גזילה אלא בתורת הלואה ולכך אין חייבין