חלקו של יוסף (ש"ס) קיג

פטורים וביותר דשם יש מצוה על ידי שנים דיד העדים צריך להיות תחלה ולמה מבואר ביבמות (ו) שאין שריפת בת כהן דוחה שבת

אמנם לענ"ד פשוט דודאי עיקר הפטור דזה יכול וזה יכול הוא מפני זה שלא עשה כל המלאכה לפי"ז גבי זה עוקר וזה מניח הרי אף שזה אינו יכול וזה אינו יכול מ"מ הרי אחד יש לו רק חלק בעקירה ואחד יש לו רק חלק בהנחה שוב א"א לחייב שלא עשה כולה ולא דמי להך דכל זה אין יכול וזה אין יכול דשניהם חייבים דשם כל אחד יש לו חלק בכל זו המלאכה ורק דזה עוקר וזה מניח פטור ילפינן משנים שעשו שהם פטורים משום דזה אנו רואים שצריך התיחסות כל המלאכה ובאמת יש בזה ג' למודים כמבואר בשבת (צג) הא' זה אינו יכול וזה אינו יכול הב' זה עוקר וזה מניח היכא דאחד בר חיוב ואחד בר פטור שהבר חיוב פטור משום שלא עשה כל המלאכה הג' בשניהם בני חיוב דגם כן פטורים משום דהוי אמינא דהפטור הוא רק אם באים לחייב אחד שאז הרי לא עשה כל המלאכה אבל אם באים לחייבם קרבן אחד בשותפות שאז הרי בין שניהם נעשית כל המלאכה ולשניהם יחד אפשר ליחס כל המלאכה מ"מ פטור משום דא"א לחייב רק כל אחד בפני עצמו חטאת בעד עשיתו ולא שניהם ביחד וזה ילפינן מנפש כי תחטא ולא שנים שאף שבין שניהם יחד נעשתה כל המלאכה מ"מ פטורים והבן

ולפי"ז מיושב גם כן משה"ק היד המלך למה לא נעשה שריפת בת כהן על ידי שנים בשבת וכן למה לא נעשה מלאכת שבת לחולה שיש בו סכנה על ידי שנים וכן למה לא נעשה ק"צ בשבת בבית המקדש על ידי שנים וכן תמה בזה הרבה הגאון באר יצחק לפי"ז פשוט דודאי אם באנו לחקור גבי שנים שעשו לענין חטאת פטורים משום דחטאת כל אחד צריך להיות חייב על חטאו וכל אחד לא עשה רק חצי חטא וכן אם באנו לדון על דין הסקילה ודאי פטורים שכל אחד לא עשה רק חצי עבירה אבל אם באנו לדון על חומר עבירה אם שנים שעשו כל אחד חצי מלאכה אם בין שניהם יחד נעשה איסור סקילה שלם ודאי בין שניהם יחד עברו על איסור סקילה שלם ואי לאו דין שקרבן צריך כל נפש לעצמו אז היה הדין שבין שניהם שותפות יביאו קרבן שלם שבין שניהם נעשה חילול שבת שלם אם כן מה נרויח במה שיעשו שניהם יחד ויהיה כל אחד עובר על חצי איסור סקילה ובין שניהם יחד איסור שלם מאם יעשה אחד איסור שלם הרי לענין דחיה אין נפק"מ בהעונש בפועל רק בעצם העבירה אם עברו חומר איסור של סקילה וכאן הרי בין שניהם נעשה חומר איסור של סקילה ולא נרויח כלום להקל האיסור במה שיעשר שנים לזה הדין הוא שאצל חולה שי"ב סכנה אין עושין על ידי ב' דחומר האיסור הוא על ידי אחד כמו על ידי שנים והבן

וראיתי מקשים בסוגיא זו דשבת (צג) דמאי פריך מרגלו אחת על הרצפה הא התם הוא לגמרי להיפוך משבת דבשבת זה יכול וזה יכול פטור ושם אם יכול לעמוד עבודתו כשירה וכן בשמאל וימין גם כן הדין כן משום שנקרא שעשה כולה ואילו גבי הך דזה אין יכול וזה אין יכול דלגבי שבת חייבים שם דין הוא שגבי שמאל ורגלו אחת פסולה בע"כ דצריך לומר דגדר שבת אין נמדד עם גדר עבודה ומאי פריך מזה על זה והנלע"ד בביאורו דבשבת הענין שגופו ישבות וכל שגופו עשה את זה החלק שיכול לעשות שוב נקרא שלא שבת וחייב לזה זה יכול וזה יכול שבל אחד לא עשה מה שיכול לעשות שוב לא נקרא שלא שבת גופו וחילל את כל השבת שהרי מקצת שהיה יכול לעשות סייע אותו חבירו שוב לא נקרא בעשותה אבל גבי עבודה שם הוא להיפך לא הדין בגברא רק הדין הוא בעבודה ש שעבודה זו יש לה דין שתעשה על ידי כהן ועל ידי ימין לזה אם זה אין יכול וזה אין יכול נקרא שוב שלשניהם מתיחס העבודה שאי אפשר ליחס רק לימין שימין לבד אי אפשר לה לעשות עבודה זו שוב מתיחס גם לשמאל ועבודה פסולה וכן רגלו אחת על הרצפה אם רגל זו אינה יכולה לעמוד לבד אם כן אי אפשר ליחס עמידה זו לרגל זו לבד שרגל זו לבד א"א שתעמוד שוב צריך ליחס גם לרגל העומדת על גבי אבן שוב לא נקרא העמידה כולה על הרצפה לזה שפיר הדין שעבודתו פסולה אלא דלהיפך תיקשה בגמרא נהי דאם יכולה לעמוד אפשר ליחס העמידה לזו הרגל שעומדת על רצפה אבל הרי גם הרגל שעל האבן סייע בעמידה אם כן שוב גם העמידה מוכרחת להתיחס אל האבן ושוב תהיה פסולה עבודתו וכן בשמאל מסייע העבודה מתיחס גם לשמאל בע"כ דאין הכרח שתתיחס זו העמידה של האבן וזה הסיוע של שמאל כיון שאפשר