חלקו של יוסף (ש"ס) קיב

שעשו בזב וכדומה וכיון שכן גבי רציחה שהרגו שניהם בבת אחת במקל אחד הרי אי אפשר ליחס כל המלאכה לאחד וכאן צריך זה שהוא יכה כל הנפש ואיך חייבו הרשב"א מיתה כה"ג וצע"ג

והנלע'"ד דלהרשב"א לטעמיה דבכל האיסורים אין צריך התיחסות כל האיסור לזה האדם שעשה המלאכה רק צריך שיתיחס אצלו מעשה איסור זה לפי"ז סובר הרשב"א גם גבי הך דיכה כל נפש אדם שאין הפירוש שצריך שיתיחס אליו כל זו הפעולה של הכאת כל נפש אדם רק הפירוש הוא שצריך שיתיחס אל האדם חלק בהך דהכאת כל נפש לפי"ז בהכהו בעשרה מקלות אם כן אין עצם ההכאה של כל נפש שוב אף שמתיחס אליו פטור אבל בהך דהכאת כל נפש כיון שיש בזו ההכאה כל נפש כגון שהכהו עשרה במקל אחד אם כן כל אחד יש לו חלק בהך דהכאת כל הנפש שפיר חייב אף שאין כל ההכאה מתיחסת לו משום דשנים שעשו חייבים בשארי איסורים

והנה הרמב"ם חולק בזה על הרשב"א שכתב פ"ד מהלכות רוצח ושמירת נפש ה"ו דהכהו עשרה בני אדם פטורין וה"ה אם שנים דחפוהו פטורין הרי שאף אם שנים דחפו בבת אחת גם כן פטורים כיון שלא הכה כל נפש אמנם מדברי הרמב"ם אין שום ראיה לזה הדין של שנים שעשו איסור בבת אחת משום דיש לומר דכאן לא פטר הרמב"ם מדין שנים שעשו אלא דהרמב"ם חולק בזה על הרשב"א שסובר שם דהך דכל נפש הפירוש רק שיתיחס אליו חלק בהריגת כל הנפש אלא שסובר בזה פשוט דהך דכל נפש הפירוש הוא שיתיחס אליו הריגת כל הנפש לזה אם שנים דחפו שניהם פטורים משום שאינו הריגת כל הנפש

שבתי וראיתי שבעצם החקירה בשנים שעשו דפטורים אם הוא רק בשבת או אף בשארי איסורים עמדו הגדולים שבדור העבר הגאון בעל יד המלך בפ"א מה' שבת והגאון בבאר יצחק או"ח סימן (יד) והנני לבוא על סדר דבריהם ז"ל היד המלך הקשה למה בשנים שעשו מלאכה בשבת קיי"ל דאם זה אין יכול וזה אין יכול שניהם חייבים ואילו בשנים שהרגו קיי"ל בסנהדרין (עח) דבין זה יכול וזה יכול בין זה אין יכול וזה אין יכול שניהם פטורים ונראה בזה החילוק פשוט דגבי הך דמלאכת שבת לא בעינן שכל מה שנעשה יתיחס אליו רק זה בעינן שכל מה שהוא מלאכת שבת נקרא שעשה ולא שעשה מקצת ממלאכת שבת לזה גבי שבת הדין הוא שאם זה אין יכול וזה אין יכול נהי דמה שנעשה לא נעשה כולה על ידו אבל הרי המלאכה יש לו חלק בכולה ונקרא שעשה כל מלאכת שבת אבל גבי הריגה שם הרי בעינן שהריגת הנפש יתיחס אליו כולה וכלשון התורה וכי יכה כל נפש אם כן אף בזה אין יכול וזה אינו יכול סו"ס הרי לא הרגו כולם כל אחד לבדו נפש רק כל אחד יש לו חלק בהך דהריגת נפש לזה הדין שפטורים

ואף לפי שיטת הרשב"א דאם יש לו חלק בהריגת כל נפש חייב הנה לדידיה הרי זה שהכהו בעשרה מקלות לא נקרא יש להם חלק בהריגת כל נפש שמקל אחד אי אפשר להרוג כל נפש איברא דלדברי הרשב"א אין להקשות להיפך למה אם הרגו במקל אחד חייבים הוי לן לחלק בין אם הרגו בזה יכול וזה יכול שפטורים לבין זה אין יכול וזה אין יכול דחייבים דפשוט הוא דהרשב"א לטעמיה שסובר שבשארי איסורים שנים שעשו חייבים

ומה שהביא היד המלך הירושלמי דפרק הזורק היו שתיהם בדיוטא אחת המושיט חייב אמר ר' מיישא ובלבד על ידי שנים ופריך בכל אתר אמרת שנים שעשאום פטורין וכאן את אמרת חייבין ומשני שכך היתה עבודת הלוים במשכן עכ"ל פירוש הירושלמי פשוט דודאי במושיט אף זה יכול וזה יכול שניהם חייבים משום דעיקר הטעם דשנים שעשו פטורים הוא משום דלא עשה כל המלאכה אבל כאן המלאכה היא סיוע לכך שניהם חייבים שנקרא שעשה כל המלאכה ועיין שבת (ג) תוס' ד"ה בעשותה

עוד עמד שם היד המלך דבשבת (דף ז) גבי פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורין ואמאי והא אתעביד מלאכה מבינייהו ומשני דתניא רבי אומר מעם הארץ בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו פטורין וע"ז תמה דכיון דהפטור הוא משום שנים ש שעשו אם כן למה לא התנו שיש חילוק שאם זה יכול וזה יכול פטורים זה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים אחד יכול ואחד אינו יכול היכול פטור ושאינו יכול חייב עוד הקשה למה הדין ששריפת בת כהן אין דנין בשבת הרי יכולים להרוג על ידי שנים דשנים שעשו