חלקו של יוסף (ש"ס) קו

והנלע"ד בביאור דברי רמב"ם אלו דהנה בירושלמי ב"מ פרק הזהב ה"ב מבואר אמר ר' אחא כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה היה חמסן הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות מפרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין עכ"ל ויש להקשות מה הרויחו בפחות מפרוטה הרי אף פחות מפרוטה גם כן בן נח נהרג עליה ואם משום חיוב השבה הרי פירש"י בסנהדרין (נז) שאף דין השבה לא נאמר לבן נח ומשום דדין והשיב רק לישראל נאמר ואם כן מה הרויחו בפחות משוה פרוטה על שניהם בין על פחות מפרוטה בין על פרוטה דין הוא שנהרג והשבה בתרווייהו ליתא וזה פליאה עצומה על הירושלמי

והנלע"ד בגדר זה עפ"י מה שמבואר ב"מ (נה) דאין ב"ד נזקקין לפחות מפרוטה ואם הוזקקו לשו"פ גומרין אף לפחות משו"פ ולכאורה קשה הא פחות משו"פ מחיל איניש אם כן איך גומרין דין אף לפחות מפרוטה אמנם נראה דרבינו רש"י נשמר מזה שכתב אם חזר השני ותבעו פחות משו"פ קודם שעמדו ב"ד משם נזקקין לו וכבר תמה השמ"ק בזה בשם הראשונים מאי בעי רש"י בזה ולמה לא פירש אם תובעו רק פחות מפרוטה אבל פשוט דרש"י סובר דפחות מפרוטה מחיל איניש אם כן לא שייך על זה דין וס"ל לרש"י דכיון דמחיל אינש אף אם הוא לא מחיל לא מהני ובטלה דעתו אצל כל אדם וכן מוכרח לרש"י שסובר בסנהדרין (נז) הטעם דפחות משו"פ לא ניתן להישבון ומשום זה לא עבר על לאו דלא תגזול דרק על מידי דהישבון יש לא תגזול וכאן אין הישבון דמחיל ואי נימא שאם אינו מוחל הוא ממון גמור אם כן הוא מידי דניתן להישבון אם לא ימחול ולמה לא עבר על לא תגזול בע"כ דלא נקרא ניתן להישבון מפני שאף אם צווח שאין מוחל אין מועיל שהרי בטלה דעתו אצל כל אדם לזה פירש"י ב"מ (נה שם) דמיירי באופן שהנתבע תובע פחות משו"פ דבו לא שייך מחיל דכיון שיש לו ממון חבירו הוא תופס בעד חובו ואין צריך למחול דאפוכי מטרתא למה לי ועל זה שפיר צריך ישיבת דיינין לפחות מפרוטה שהתובע תובע פרוטה והוא אין רוצה ליתן או לנכות מפני שטוען שיש אצלו חוב של פחות מפרוטה כ"ז שיטת רש"י

- אבל הריטב"א הובא בשמ"ק לב"מ (נה) שם פירש וז"ל והנכון שאם הוזקקו ב"ד לתביעה של פרוטה אע"פ שנמצא בסוף שהתביעה אין בה פרוטה גומרין דינו וכן הלכתא עכ"ל מבואר מדבריו דפחות מפרוטה דמחיל אינש הוא רק סתמא אבל אם עומד וצווח שאינו מוחל יש חיוב להחזיר לבך בהוזקקו לפרוטה גומרין מרין אף לפחות מפרוטה אף בתובע פחות מפרוטה כיון דלא מחיל איברא דלפי"ז צריך עיון להריטב"א דכיון שאם עומד וצווח שלא מחל הדין דמהני מה שצווח למה הדין גבי הך דהוזקקו לפרוטה גומרין אף לפחות הוי לן לומר שרק אם הוזקק זה לתביעה יהיה אף פחות מפרוטה יחויבו הם לדון כיון שתובע הרי אינו מוחל

וצריך לומר להריטב"א דיש גדר שדיינים אין חייבים להזקק רק לתביעה של ממון אבל פחות מפרוטה לבד מה שמוחל לבד זה אינו ממון ואין צריכים דיינים להזקק אף אם תובע פחות מפרוטה דאף שתובע ולא מחל מכל מקום הרי אינו ממון וכלל הוא דכל שאינו ממון אין חייבים דיינים להזקק על זה

ולפי"ז מבואר הירושלמי דהזהב דבדין גזל של בני נח הנה יש ב' דינים א' שגוף דין בן נח שמוזהר על גזל יש כאן וצריכים לדון את העובר על גזל למיתה מטעם הך דדינים הב' דאף שיש זה הדין של דינים מ"מ דין ממון פתיך בה דאף שבעכו"ם לא נאמר והשיב וא"ב מ"ע דהשבה לבד זה מ"מ גוף הגזילה לא נקנה לו ושייך להבעלים לפי שיטת רוב ראשונים דבעכו"ם לא שייך קילב"מ על גזילה שיקנה מטעם חיוב מיתה שיש לו עיין עירובין (סב) אם כן גוף הגזילה שייך להבעלים וצריכים דיינים להזקק להשיב גזילה לגוזלו לפי"ז בדור המבול הם לא היו דנים מיתה על הגזל שעברו על הדינים אבל אם היה גוזל פרוטה לבד דין של גזל היו הדיינים נזקקים להשיב לבעלים את הדבר ששייך להם לכך גזלו פמשו"פ שאין יוצא בדיינים שוב אף להחזיר גוף הדבר לא היו צריכים לבעלים וז"ב בפירוש הירושלמי. ו

וכיון שנתבאר כ"ז מבואר היטב שאם גזל בן נח מבן נח פרוטה אז הדין שלא קנה גוף הדבר אף שנהרג עליה דגוף הדבר שייך לבעלים אבל פחות מפרוטה כיון דלאו ממון הוא אם כן רק בעת גזילה עבר על גזל אבל ממון חבירו אין תחת ידו ואין יוצא בדיינים ולזה כתב הרמב"ם שבן נח שגזל מבן נח