חלקו של יוסף (ש"ס) קה

אינו בכלל דינים שעכו"ם ידונו למי ששבת או למי שהכה ישראל או למי שעסק בתורה או למי שלא מל וישראל גם כן אין דין שידון לעכו"ם ואין חייב ע"ז אם כן אין מצוה להעמיד ב"ד ע"ז וכ"ז שלא פסקו דינו אינו חייב לזה הדין דאף שחייב מיתה שיש חיוב מיתה ע"ז מ"מ אינו נהרג מיהו אם רוצה אחד לדונו ולהרגו יכול שהרי בעצם יש חיוב מיתה ע"ז אלא שאין חייבין לדונו על זה מיתה ומבואר היטב גבי משה שהרג המצרי שהכה ישראל ודרשו ז"ל וירא כי אין איש ראה שאין ישראל עתיד לצאת ממנו והיינו דבעצם המצרי עבר על עבירה שיש בה חיוב מיתה ואם רוצים לדונו ולחייבו מיתה יכולים אלא דכיון שאינו מז' מצות שלהם אין חיוב לדונו אבל אם היה משה רואה שמזה המצרי יצא זרע טוב לא היה דנו למיתה כיון שאין חיוב לדונו אבל כיון שראה שאין יוצא ממנו זרע טוב שוב דנו משה מיתה על עבירה שעבר ואחר שדנו הרגו וז"ב בפירוש המדרש שהביא המ"ל ובגדר דברי הרמב"ם בז' מצות בני נח ובשארי מצות בני נח דז' מצות חייבים לדון מיתה ושארי מצות אין חיוב לדון רק אם ירצה יכול לדון מיתה והבן

ומעתה נלע"ד דיסוד הדברים בגזל עכו"ם הוא כן דאם גזל עכו"ם לעכו"ם כיון שאינו מוחל שוב נקרא גזל ונהרג משום גזל ואף שאח"כ מחל לפי שיטת רש"י מ"מ מה שאח"כ מחל אין מועיל לפוטרו ממיתה שכבר נתחייב ואם גזל עכו"ם לישראל כיון דישראל מחל לא נקרא גזל שכל שבני מחילה נינהו לא נקרא גזל ורק נהרג משום צעריה לישראל ולא משום גזל ויסוד דצעריה לישראל נהרג הוא מהך דהכה ישראל נהרג ששם לפי כל הראשונים פירושו שחייב הריגה ממש

ולפי שיטת הרמב"ם דגזל פחות משו"פ אף בישראל נקרא גזל רק שהוא חצי שעור ואין חייב להשיב משום מחילה ולפי שיטת הרמב"ם במחל פקע איסור הגזילה ואף עכו"ם מישראל כל שמחל פקע איסור הגזל דדין מחילה חידוש הוא בישראל שמפקיע את איסור הגזל למפרע פרע ולכך פריך (דף נט) דפחות משו"פ לישראל שרי היינו שאם ישראל גזל ישראל שרי שהרי למפרע פקע איסור גזל וע"ז תירץ דשאני עכו"ם דלאו בני מחילה נינהו ר"ל חידוש זה שהמחילה יפקיע למפרע הגזל זה אינו רק בישראל אבל עכו"ם נקרא שגזל ואף דבב"ק (צ) גבי יסוד מחילה שם היה לאבימלך מאברהם פשוט דשם לא היה מז' מצות שלהם רק עבירת אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה שואלין או על עסקי אשתו אבל בשבע מצות כיון שהטילה תורה דין מיתה שוב לא שייך מחילה ע"ז משום דהמיתה לא מפני שפגע את חבירו רק משום עצם מעשה גזל ועל עצם מעשה שחייבין מיתה אין מועיל תשובה לפוטרו בידי אדם ממיתה כמו שאין מועיל תשובה בכל דיני ד' מיתות אלא דהגמ' (דדף נז) דשם פריך על עכו"ם שגזל מישראל היינו דכיון דישראל יש לו דין מחילה אף אם עכו"ם גזל ממנו גם כן דין הוא שיש לו דין שיכול למחול לו אם כן למה נהרג הא לגבי דיני ישראל יש מחילה ונהי דלדיני בני נח אין מחילה אבל לדיני ישראל הרי יש מחילה ולמה הדין שנהרג וע"ז תירץ דכיון דצעריה לישראל אם כן הרי אף בדיני ישראל נהרג משום הכה את ישראל ולא שייך כאן לומר שזו המחילה הפקיעה כאילו לא גזל זה אינו דאם כן לא היה כאן צער לישראל ואם כן הרי מדחזינן דיש צער לישראל ויש חיוב הריגה שוב כאן אי אפשר לומר שהמחילה יפקיע את איסור הגזל מכל וכל ושוב נהרג משום גזל

ואחרי כל זה מבואר דלדעת הרמב"ם פחות משו"פ נקרא גזל של חצי שעור ולפי"ז גבי פחות משו"פ דאין צריך להחזיר הוא רק משום דאח"כ מחיל אבל לענ"ד מ"מ אין זה הגדר של פחות משוה פרוטה רק בישראל אבל בעכו"ם יש גדר אחר דהנה לכאורה צריך ביאור דברי הרמב"ם שכתב פ"ט מה' מלכים ה"ט וכן חייב על פחות משוה פרוטה (ר"ל בן נח שגזל פחות משוה פרוטה חייב מיתה דנהרג על גזל) ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה וצריך להבין למה רק אם גזל פחות משו"פ ובא אחר וגזל שניהן נהרגין עליה ודוחק לומר דקאי רק על בן נח שגזל מישראל משו"ה אם גזל פרוטה דאף ישראל לא מחיל שוב אין בן נח אחר הגוזל חייב שהרי מישראל לא גזל שבלאו הכי היא גזולה ממנו ומעכו"ם שגזל אין חייב שאינה שלו ולא גזל ממנו דסתם דברי הרמב"ם משמע דאף בן נח שגזל מבן נח כן הדין ושם אף פחות מפרוטה אינו מוחל אם כן אין חילוק בין פרוטה לפחות מפרוטה ולמה הדין שרק אם גזל פחות מפרוטה ובא אחר וגזלה אינו נהרג עליה אבל פרוטה לא.