חלקו של יוסף (ש"ס) קא

דכמו בקרקע אם ההלואה מטלטלין אף שהרבית קרקע יש איסור ה"נ ברבית לענין פרוטה שאם ההלואה פרוטה אף שהרבית פחות מפרוטה יש איסור וכונת הגידולי תרומה כפימש"ב עפי"ד תוס' דרבית פחות מפרוטה ילפינן שאינו רבית מכסף גם רבית קרקע ילפינן שאינו אסור מכסף אם כן תרווייהו שוים ועיין מ"ל שהקשה גם כן על הגי"ת קושיתינו מהך דפריך למה לי לאו ברבית הא צריך לאו ברבית לענין פחות מפרוטה אבל לפימש"ב לק"מ דפריך מלאו דאל תקח למה לי וזה באמת אינו בפחות מפרוטה

איברא דזהו שצריך עיון דהרי קיי"ל דפחות משו"פ אין מוציאין בדיינין אם כן הא לא גרע רבית מגזל שאין יוצא בדיינין ואיך כתב הרמב"ם שיוצא בדיינין גם תיקשה לפימש"כ הרמב"ם שאין לוקין על לאו של רבית מפני שניתן להישבון לפי"ז בפחות מפרוטה אי נימא דלא ניתן להישבון שוב הלאו דבנשך לא תתן אכלך הא עבר ועל הלאו הזה אין מועיל הישבון שהוא פחות מפרוטה שוב הוי לן למימר שלוקה על רבית

אמנם לענ"ד גדר דברים אלו כן הוא דהנה יש לחקור בעצם דין התורה שפחות מפרוטה אינו בגדר השוה מהו זה אם משום דפחות מפרוטה לא נקרא גזל או משום דפחות מפרוטה מחיל אינש והנה נלע"ד בזה לבאר גדרו על פי הגמ' דסנהדרין (דף נז) דקאמר גזל עכו"ם בישראל אסור פחות משוה פרוטה ומקשה והא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתא מי לית ליה ופירש"י הלכך גזל הוא אלא שאין ב"ד של ישראל נזקקין להשיבו דבתר הכי מחיל ליה ובישראל נמי אסור ומיעבר לא עבר דכתיב והשיב את הגזילה מידי דהשבה קרי גזילה אבל עכו"ם דלאו בר הישבון הוא כו' עכ"ל לפי"ד רש"י עיקר הטעם שאין גזילה בפחות מפרוטה הוא משום דפחות מפרוטה אין השבה ולכך בעכו"ם שאין כלל דין השבה שם יש גזילה אף פחות מפרוטה ושיטת הרמב"ם לפימש"ב הרב המגיד פ"א מגניבה הוא דכ"ש אסור לגנוב מדין חצי שעור ולפי"ז לפי"ד הרמב"ם הוא בכלל השעורין שהוא הלכה למשה מסני אלא דבן נח אף על פחות משוה פרוטה עובר משום דלא ניתנו שעורין לבן נח והגמרא דסנהדרין פריך משום דנהי דהוי חצי שעור מ"מ למה דין שישראל אין צריך להחזיר הרי גוף הדבר גזילה ולא קנה בע"כ משום דפחות מפרוטה מחיל אם כן שוב יהיה דין שאף בן נח יפטר משום מחילה ע"ז תירץ דצערא בשעתיה אית ליה ואף ישראל דין שאסור לגזול משו"ה דין הוא שאף עכו"ם נהרג כיון שעבר על לאו של גזילה בשעתו בעכו"ם משום לא נתנו שעורין לבן נח

והנה צריך להבין בזה היסוד דמשום צעריה לישראל נהרג דמבואר דבפחות משוה פרוטה עכו"ם נהרג אף בגזל לישראל דמחיל הרי (בדף נט) פריך שם על מה דקאמר דליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ופריך והרי פחות משוה פרוטה ומשני משום דעכו"ם לאו בני מחילה נינהו ופירש"י שהם אכזרים ואין מוחלים חזינן דאם היו מוחלים אז היה הדין שאין עכו"ם נהרג על הגזל ואף דצעריה בע"כ דמשום צעריה אין לחייבו מיתה שדין רק על גזל נהרג לא על צער ובמחל פקע איסור גזל כמו בישראל שהשיב דפקע איסור גזל לפי"ז עכו"ם שגזל ישראל פחות מפרוטה דמחל אמאי נהרג הרי ישראל בני מחילה נינהו ופקע איסור הגזל ומשום צעריה לישראל היכן מצינו שיהיה עכו"ם נהרג על זה וזה פלא

והנלע"ד בגדר הדברים ונקדים המבוכה שיש בדברי הרמב"ם בדיני מצות בני נח א' כתב הרמב"ם פ"י ממלכים ה"ו ועכו"ם שהכה ישראל אפי' חבל בו כל שהו אע"פ שהוא חייב מיתה אינו נהרג עיין כסף משנה שהביא הגמ' (דדף נח) דאר"ח עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וסובר רבינו שאע"פ שהוא חייב מיתה אינו נהרג וקרא דויפן אסמכתא וזה פלא אם הוא אסמכתא מנ"ל שחייב בכלל מיתה ובספר פרשת דרכים דרך דוד רצה לתרץ עפ"י מה שאמרו חז"ל במדרש ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר לפיכך ויך את המצרי והביא שהמזרחי ומהר"ש יפה הקשו דאם חייב מיתה מה לנו שאין איש ראוי לצאת או ראוי לצאת כל חייב מיתה הורגין אותו אע"פ שאיש ראוי לצאת ועיי"ש שביאר עפי"ד הרמב"ם שאין חייב מיתה רק בידי שמים ואם חייב בידי שמים אם איש ראוי לצאת לא קטלינן ליה ואם אין איש ראוי לצאת קטלינן ליה אבל זה פלא לענ"ד דסו"ס כיון שאין חייב מיתה בידי אדם איך נוכל להורגו אף אם אין איש ראוי לצאת