חלקו של יוסף (ש"ס) ק

בריבית ואפי' פחות משו"פ מבואר דלא שזה הוא איסור כפרוטה רק הוא איסור אחר וכן ממש"כ הטור בשם ר"י דליכא איסור בפחות משו"פ כמו קרקע משמע שאם הריבית הוא פחות מפרוטה אין איסור וצריך להבין אם הך דפרוטה ילפינן מהך דנשך כסף אם כן כמו קרקע שם דין הוא שאין דין היתר מה"ת רק אם הרבית קרקע והלואה קרקע ה"ג הוי לן למימר שאין היתר רק אם האיסור נשך כסף אין לא על הלואה ולא על הנשך

אמנם לכאורה קשה על מה שעשינו יסוד מדברי התוס' דריבית פחות משוה פרוטה אם ההלואה היא פרוטה אז עוברים על לאו דריבית הרי התוס' בכתובות (דף מו) הכריחו שאין ריבית בפחות מפרוטה מדאמר בריש איזהו נשך (סא) למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה ואם יש דבית בפחות משוה פרוטה הא אצטריך לאו ברבית לפחות משוה פרוטה והנך נמי לא ילפינן מיניה דמה לריבית שכן ישנה בפחות משוה פרוטה עכ"ז ומעתה אי נימא דאף פחות משוה פרוטה יש רבית אם יש בהלואה פרוטה אם כן אכתי תיקשה דצריך קרא לרבית אם הרבית פחות משוה פרוטה שהרי הרבית איסורו רק ברבית לא בקרן כדמוכח דשטר שיש בו רבית רק קונסין אותו ואינו גובה את הקרן והרבית אבל מצד הדין הקרן גובה והאיסור ברבית ובהאיסור אין רק פחות מפרוטה ואי אפשר למילף מגזל שאינה בפחות משוה פרוטה גם אי אפשר למילף גזל מינה דמה לרבית שכן אסור אף בפחות משוה פרוטה

והנלע"ד בשיטת תוס' דהנה יש לאו לא תתן כספך בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ויש לאו דאל תקח מאתו נשך והנה מה דקאמר ל"ל לאו בגזל בע"כ דזה נדע מזה הלאו של אל תקח מאתו נשך דזהו גזל אבל הלאו דלא תתן לו בנשך הוא לאו שאין לו שייכות לגזל שהרי זה הלאו הוא על נתינת הלואה אף שלא לקח עדיין רבית ולא עבר עדיין על גזל ולכאורה יש לעמוד על הך דמבואר דגזל הוי מצינו למילף מרבית איך נוכל למילף גזל מרבית ורבית מגזל הרי רבית עפ"י דין יש התחייבות רק התורה אסרה כדמוכח מב"מ (דף סב) דאם שטר העומד לגבות כגבוי חל כל הלאוין אף לא תשימון לפי ההוי אמינא דלא תשימון הוא רק אחר לקיחה משום דעומד לגבות כגבוי והרי עומד לגבות כגבוי הוא רק על מה שיש דין והתחייבות של שטר וכאן הא אין דין והתחייבות של שטר ולא שייך כגבוי דמי שוב למה דין הוא שיש לאו דשימה לפי ההוי אמינא דהוא אחר לקיחה בע"כ דרבית הוא התחייבות וכיון שהוא בשטר יש לו דין של התחייבות שטר שהוא כגבוי ועובר משעת כתיבה אף על לא תקח אבל עכ"פ מוכרח דרבית הוא התחייבות רק התורה אסרה אם כן מה זה ענין ללאו דגזל ואיך נוכל למילף רבית מגזל הרי רבית אף לפי האמת לאו גזל הוא שדין התחייבות לו רק התורה אסרה אותה

ובהכרח דצריך לומר דפירכת דגמ' הכי דכיון שאסרה תורה את הרבית ואמרה את כספך לא תתן בנשך שוב למה לי לאו ברבית דלאחר שאסרה תורה שוב נשאר גזל ולמה לי לאו דאל תקח מאתו נשך ואף דלפי הדין שוב נשאר גזל מ"מ עובר באל תקח אם שטר העומד לגבות כגבוי משום דרק האיסור עושה לגזל אבל לולי האיסור היה כגבוי

ולפי"ז נלע"ד דעד כאן לא כתבו תוס' דצריך קרא דנשך כסף למעט פחות משוה פרוטה רק לענין לאו דבמרבית לא תתן אכלך ואת כספך לא תתן בנשך אבל לענין לאו דאל תקח מאתו נשך אינו רק בפרוטה דדומה לגזל ומשום דלא נקרא קיחה רק אם לוקח פרוטה ולפי"ז עולים בקנה אחד דברי תוס' עם יסוד הגמ' דב"מ והוא דודאי בהך לאו דלא תתן בנשך שם לא תתן קאי על נתינת הלואה ונשך כסף הרי פירושו כפימש"ב שנושך הכסף וכמו שהוכחנו מדברי תוס' שם דין הוא שכל שההלואה פרוטה אף שאין הרבית פרוטה עובר בלאו דלא תתן את כספך בנשך אבל לאו דלא תקח אין עובר רק בפרוטה והגמ' דב"מ שפיר פריך ל"ל קרא דלא תקח מאתו נשך דנילף מגזל משום דלא תקח גם כן אינו רק בפרוטה כמו לאו של גזל וכן להיפך שפיר פריך דל"ל לאו דגזל דנילף מלא תקח מאתו נשך משום דלא תקח נשך הוא רק בפרוטה ולפי"ז לאו דאת כספך לא תתן הוא אף אם אין הרבית פרוטה אבל לאו דלא תקח הוא רק על ידי אופן זה שהרבית פרוטה

שוב ראיתי בזה שכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות מלוה ה"א כללו של דבר כל הלואה בתוספת כל שהו הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינין ועיין לחם משנה שכתב לדייק מלת כל שהו אפי' פחות משוה פרוטה ועיין מ"ל שדקדק בשם בעל גידולי תרומה