חלקו של יוסף (ש"ס) י

חמשה עשר דלא שייך קביעות מקום לאכילה אין הלאו דלא יוציא

והנה כבר הבאנו מהסדר ק"פ ראשון וכן הוכחנו מהרמב"ם שזה הפסול של לא תוציא הוא גם כן רק אם עבר על הלאו והיה עקירה והנחה כשבת וקשה לענ"ד טובא דהא מבואר בשבת דף צ" דאין חייב לענין שבת עד שיוציא את כל הדבר אשר מונח שם ברה"י לר"ה לפי"ז הרי גם לענין הלאו דלא תוציא גם כן אין עוברים עד שיוציאו את כל החתיכה מן הפסח חוץ מן החבורה לחבורה אחרת לפי"ז גם הפסול אינו עד שיוציאו כולה ולפי"ז קשה טובא המשנה דפסחים פ"ה דאבר שיצא מקצתו קולף עד שמגיע לעצם ומבואר מזה דהמקצת שיצא נפסל וקשה טובא הרי מקצת זה שיצא אי אפשר לחייבו משם שבת ואיך הוא פוסל בפסח ועיין פסחים פ"ה תוס' ד"ה נגררין שאם אגד יד שמיה אגד וכן אגד כלי שוב אין הוצאה זו הוצאה לענין פרים הנשרפים שמדמי לה שם לפסח כש"כ בפסח ואיך הפסח פסול בזו ההוצאה שאינה הוצאה לשבת וצע"ג

והנלע'"ד בישוב הדברים דהנה מה דבעינן גבי שבת עקירה והנחה פשוט הוא דהסברת הדברים הם כן משום דענין האיסור של הוצאה הוא מה שהוא מוציא מרשות זה ומכניסו להך דרשות אחר לפי"ז בלא היה עקירה מרשות זה נמצא שנקרא שלא היה מונח ברשות זה ואין זה נקרא הוצאה מן הרשות שהיה שם שכל זמן שלא נח לא מקרי היה שם וכן לענין הנחה גם כן מה שאם לא הניח פטור שענין ההוצאה הוא מה שיוציא לרשות אחר וכאן שלא נח ברשות אחר לא נקרא מוציא לרשות אחר ולכך גם בפסח דענין הפסול של לא תוציא מן הבית הוא דבית נקרא רשות הפסח ואסור להוציא מרשות הפסח ולהכניסו לרשות אחר של פסח אם כן רק על ידי עקירה נקרא שהוציא מרשות זה והכנסה נקרא שהכניס לרשות אחר הוא דעבר על לא תוציא אבל בלא עקירה והנחה לא עבר על לא תוציא וכשר משא"כ לענין שאין חייב בשבת על הוצאה רק עד שיוציא כל החפץ הרי שם הענין הוא שבשבת הדין הוא שאין חייב רק אם הוציא כשיעור הוצאה ושני תנאים יש בהוצאה א' שיוציא חפץ ב' שיוציא את כל החפץ לזה אם אין בחפץ שיעור חפץ פטור מיהו אף אם הוא חפץ גדול לענין שבת נקרא חפץ אחד וצריך להוציא כולה לזה גבי שבת הדין שאם הוציא מקצת חפץ פטור אף שבזה המקצת שהוציא יש הך דהוצאה גמורה עקירה והנחה מיהו כל זה לשבת אבל הפסח הרי אדרבא שם אין הדין בהוצאת כל החפץ רק הדין הוא שמה שיוציא יהיה בה הוצאה גמורה אם כן מה איכפת לן במה שמקצת החפץ הוא בפנים סו"ס מה שבחוץ הרי יש בה הוצאה גמורה ושוב למה לא יחויב משום הך דהוצאה ולמה לא יפסל הפסח וזה דומה לאם הוציא כחצי שיעור מפסח הכי נימא שלא יפסל משום יוצא ולפי"ז י"ל עוד דלא דהסדר ק"פ סובר שהלאו מקושר עם הפסול אלא שהוא סובר שתנאי הלאו שיהיה הוצאה גמורה מרשות הפסח תנאי גם כן הוא בפסול הפסח של יוצא

לפי דברים אלו מיושב גם כן קושית תוס' בפסחים דף פ"ה ד"ה בנגררין שהקשו על מה דפריך שם ר' אבא בר ממל על מה דאמר דעקירה והנחה בעי כשבת מהך דהיו סובלין אותן במוטות הראשונים יצא חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים והא לא נח הוא מותיב לה והוא מפרק לה בגגררין והקשו וא"ת אכתי האיך ראשונים מטמאים הא בשבת לא הוי הוצאה בענין זה הואיל ואבד הפר ביד האחרונים שבפנים כדמוכח בהמצניע דף צ"א עכ"ל אמנם לפי"ד אלו יבואר על נכון דהרמב"ם כתב בפי"ג מה' שבת שהטעם שאם אגוד הפר בפנים לא הוי הוצאה משום דעל מה שמונח הדבר נעשה חפץ אחד עם הדבר ואנן בעינן בשבת שיהיה הוצאה של כל החפץ מעתה כ"ז הוא לגבי שבת אבל לגבי פר הרי לא קיבל המוט דין פר ואין צריך כלל הוצאה וכיון שיצא החפץ במקצת וזה המקצת שיצא הוי פר שוב מטמאין בגדים שיצא הפר ורק דהגמ' פריך והא לא נח אם כן לא מקרי הוצאה אבל כל שמקרי הוצאה אף שלא נקרא הוצאה של כל חפץ שפיר הוא כשר בפר ופוסל בפסח ועוברים על לאו דלא תוציא אמנם התוס' שלא תפסו כן הרי מוכח שהם סוברים שפירוש של הוצאה כשבת היינו שיהיה בגדר מלאכה של שבת לכך הקשה דאין כאן מלאכת שבת וכיון דחזינן דאבר שיצא מקצת הוא קולף מה שבחוץ אף דלא עבר על תנאי הלאו של לא תוציא בע"כ דהפסול דפסח הוא משום יוצא חוץ למחיצת פסח לזה אף שהדין שלא עברו על לאו גם כן פסול לפי"ז גם עקירה והנחה אינו תנאי בפסול של יוצא חוץ למחיצה רק הוא