חלקו של יוסף (רמב"ם) רפז

מן החי כתיב בשר אלא דהחילוק בין הך דבשר מן החי לאבר מן החי הוא פשוט דבשר מן החי דין הוא שאף אם אכ' בשר לבד מאבר שיש בו גידין ועצמות חייב אבל אבר אינו חייב עד שיאכל מהאבר והיינו אם יש באבר גידין ועצמות צריך לאכול גם מהגידין ועצמות ובאבר גידין ועצמות מצטרף לכזית ובבשר אין גידין ועצמות מצטרף לכזית

והנה בבן נח לפי"מ שהסביר רמב"ן עיקר איסורו הוא בשר מן החי ובפשוט משום דבקרא כתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דמשמע להבשר בעוד נפשו בו ובאמת בין אכל בשר מאבר בין אכל בשר גידין ועצמות מאבר חייב בן נח משום דהאיסור הוא בשר מן החי ואף אם אין כזית בבשר גם כן חייב משום דלא ניתנו שעורין לבן נח אם כן ממה שאכל משהו בשר יש בו שוב הך דבשר מן החי ולוקה משום הבשר

ולפי"ז פשוט דמוכרחים לומר שנשנה לבני נח דאילו רק לישראל נשנה אם כן ל"ל למכתב בשר בשדה טריפה לא תאכלו להזהיר ישראל על בשר מן החי הרי זה ידעינן מהך דבשר בנפשו דמו לא תאכלו דקאי על בשר מן החי ולחייב על אבר מן החי בלאו ב' היה די שיכתוב הך דלא תאכל הנפש עם הבשר דזה קאי על אבר מן החי וחייב בב' לאוין משום דזה קאי על בשר וזה קאי על אבר וכאן צריך כזית מכולו כיון דלישראל נאמרה צריך כזית אם כן בבשר בנפשו דמו לא תאכלו צריך כזית בשר ובלא תאכל נפש עם בשר צריך כזית אבר משום הכי דין הוא שחייב שתים ולמה לי למכתב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו בע"כ דכתב קרא כדי לחדש שיש ב' לאוין בישראל לאו דבשר מן החי ולאו דאבר מן החי ובשר בנפשו דמו לא תאכלו דכתיב הוא בבן נח לבשר מן החי אם כן מוכרח מכ"ז דבשר בנפשו דמו לא תאכלו הוא לבשר מן החי בבן נח וז"ב

והעונג יו"ט בהגהה הביא ראיה להכסף משנה שאין ב"נ מוזהר על בשר מן החי מהך דבכורות (דף ו) דקאמר שם חלב מנ"ל דטהור ומותר באכילה ולמה לא מייתי מקרא דאברהם שנתן לפניהם חלב אי הוי אסור לא היה נותן שאף ב"נ מוזהר על אבר מן החי בע"כ כיון שאין בו גידין ועצמות לא הוי אבר ורק בשר מן החי הוא דהוי וב"נ אין מוזהר ולענ"ד לק"מ דפשיט דאף בשר לא הוי כמו שמפורש גם כן ברמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות ה"ו דלכך אין לוקין על חלב בהמה טמאה מפני שנאמר מבשרם לא תאכלו וחלב אינו בשר ואף שכתב הרמב"ם שהוא כאוכל חצי שעור ביארנו שהוא חצי שעור מאיכות האיסור לא מכמות האיסור לפי"ז פשוט דבן נח הרי מוזהר רק על בשר וחלב שאינו בשר אינו מוזהר והך דקרי לה שם בבכורות אבר מן החי הוא רק יוצא מאבר מן החי ולבן נח לא שייך איסור זה של יוצא מאבר מן החי

איברא דעדיין יש להקשות לפימש"כ הרמב"ם דבבן נח יש בין משום בשר מן החי בין משום אבר מן החי וכבר ביארנו בהשמטות לפ"ה ממאכלות אסורות דאף דדין הוא שאבר צריך בשר מ"מ יש נפק"מ וחידוש באבר מן החי לענין כמה דברים יעו"ש באורך שביארנו זה לפי"ז הדרא קושית העוניו"ט לדוכתא מנ"ל דאף על אבר מן החי חייב דלמא רק על בשר מן החי שנאמרה ונשנית אבל אבר מן החי דלמא לא נשנה רק לחייב שתים וכקושית העונג יו"ט ונראה דצריך לומר דעתה שנאמר ונשנה לענין בשר מן החי ובבן נח הרי לפי"ד הרמב"ם הלאו דבשר בנפשו דמו לא תאכלו כולל בין איסור אבר מן החי בין איסור בשר מן החי שוב כיון שאחד נאמר ונשנה דין הוא שהלאו שנאמר תחילה נשאר בבן נח כדחזינן מדנשנה ואף דנשנה בבשר כיון שנשנה נשאר הלאו הראשון בתקפו ונשאר אסור כפי מה שנאמר בלאו הראשון וזה שנאמר בלאו הראשון הרי כולל בין אבר מן החי בין בשר מן החי נשארו שניהם אסורים לזה בן נח מוזהר על שניהם

ומזו השמועה דחולין (קכח) ק"ל טובא על מש"כ הש"ך בסימן נ"ה סקי"א לענין אבר המדולדל שאין בו אלא מצות פרישה מדרבנן דדעת הסמ"ק הוא שאסור להושיט לבני נח אבל הרשב"א והר"ן פ' אלו טריפות גבי נשתברו אגפיה כתבו דכיון דלישראל אין בו אלא מצות פרישה בלבד כדאיתא בש"ס שרי לעכו"ם אפילו לכתחילה ואין בו משום לפני עור לא תתן מכשול וקשה לי טובא הא מבואר בחולין (קכח) דאבר המדולדל לר"ש הוי אוכל שאי אתה יכול להאכיל לאחרים משום דאף לעכו"ם אסור אם כן מוכרח דאבר המדולדל אף לעכו"ם אסור וכ"כ מפורש רש"י שם ואיך יפרשו הר"ן ורשב"א זו הגמרא וצע"ג.