חלקו של יוסף (רמב"ם) רפו

משום שהם סוברים דאם הדין דאין חייבים רק על אבר שלם שוב א' אבר פחות מכזית אין מצטרף לעוד אבר לענין זית משום דכיון שאמרה תורה דחלות האיסור הוא רק על אבר שלם אם כן זה האבר שצריך לצירוף הרי בו סו"ס אין חלות של אבר מן החי שוב צירוף עם אחר עושה אותו איסור ודין הוא שרק אבר יאסר לא אבר עם צירופים אחרים ולגבי' נקרא כאילו היה חסר משעור אבר כיון שתנאי האבר שיהיה כזית כל פחות מזית לאו שם של אבר עלה ושוב לא שייך צירוף דהוי חלקו בחוץ אבל באמת הסברא נוטה לזה הצד הראשון שכתבנו דודאי יש לו חשיבות אבר רק שחסר כזית ושפיר שייך בה צירוף ולפי"ז לא ידענא למה נדחקו רבותינו בעלי תוס' לפרש הסוגיא דקאי על הך דבשר מן החי ויש לפרש בפשוט דקאי על אבר מן החי

ובדברינו מיושב קושית השאגת אריה למה כתב הרמב"ם דבן נח מצווה על אבר מן החי הא בלאו הכי יש בו משהו בשר ועל בשר הרי מצווה שהרי לא ניתנו שעורים לבן נח לפי"ז פשוט דמשכח"ל אבר מן החי שלא יהיה איסור בשר מן החי באבר מדולדל שהאבר יש בו משום אבר מן החי במת משום מיתה עושה ניפול אבל בשר מן החי אין בו שהרי זה הבשר לא היה מדולדל. השמטה לפ"ה הלכה ה

מש"כ שטריפה חל על כולה הוי מוסיף לכאורה הוא כולל שאינו מוסיף על גברא רק על חתיכה אבל שיטת הרמב"ם שהוא מוסיף כמש"כ פ"ז ה"ב ומבואר בעזה"י בביאורינו שם דעת הרמב"ם שהוא מוסיף. השמטה לפ"ה בדין בשר מן החי לבן נח

עיין מש"כ פ"ה ממאכלות אסורות ה"ה דבן נח מצווה על בשר מן החי וישבנו בזה קושית תוס' (בדף קב) כעת מצאתי בספר עונג יו"ט סימן ס"ו פלפול גדול בזה והביא מש"כ הכסף משנה בפ"ט מה' מלכים הי"א כתב דלר"י דיליף בשר מן החי מבשר בשדה טריפה אם כן אין ב"נ מוזהר על בשר מן החי דקרא דובשר בשדה טריפה לא תאכלו בישראל כתיב ולא בבן נח

איברא דכבר הביא העונג יו"ט שדברי הכסף משנה תמוהים שהרי הביא שם דברי הרמב"ן ורשב"א שהוכיחו מחולין (קכט) דב"נ מוזהר על בשר מן החי דשם קתני האבר והבשר המדולדלין מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרה בדמיה דר"מ ר"ש אומר לא הוכשרו כו' ואמר שם ר"א אר"י מ"ט דר"ש אמר קרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים קרוי אוכל שאין אתה יכול להאכיל לאחרים אין קרוי אוכל ומסיק שם בש"ס דקאי אבשר הרי דבשר מן החי קרוי אוכל שאי אתה יכול להאכיל אף לבן נח ומוכרח מזה דבן נח מוזהר על בשר מן החי וביארו רמב"ן ורשב"א הטעם משום דלב"נ שאסור יליף מבשר דמו בנפשו לא תאכלו וזה ודאי שכולל אף בשר מן החי והעונג יו"ט רצה לישב די"ל דהך בשר מן החי מיירי בבשר שהוא אבר דשיטת הרמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות דחייבין על אבר של בשר משום אבר מן החי אף שאין בו גידין ועצמות משום הכי בן נח מוזהר והוי אוכל שאי אתה יכול להאכיל לאחרים זת"ד העונג יו"ט

אמנם נראה דצדקו הראשונים דהנה העונג יו"ט שם הקשה עוד קושיא על הרמב"ן דבסנהדרין (דף נט) פרכינן על כללא דריב"ח דכל שנאמרה ולא נשתנית לישראל נאמרה ולא לבני נח וכל שנאמרה ונשתנית בין לישראל בין לבני נח והרי מילה דנאמרה ונשתנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח ומתרץ למשרי שבת הוא דאתי ביום אפי' בשבת וכיון דהיכא דאיתניה למילתא לישראל נאמרה ולא לב"נ אם כן אבר מן החי ובשר מן החי הא איתניה למילתא דאילו לעכו"ם מחד לאו נפקא ולישראל חייב שתים לר"י דקיי"ל כותיה (בדף קב) דנפיק אבר מן החי ובשר מן החי מב' קראי אם כן מנ"ל דלבני נח נאמרה דלמא לישראל נשנית כדי שיחויב שתים

ונראה לענ"ד לישב פשוט דבע"כ לא למילתיה נשנה דהנה לענין אבר מן החי לישראל דין הוא שאין חייב רק אם יש משהו בשר וכן כתבנו בהשמטות לפ"ה ממאכלות אסורות והטעם דבין בלאו דלא תאכל הנפש כתיב עם הבשר ובין בלאו דבשר