חלקו של יוסף (רמב"ם) רפד

בה עצם חימוץ בע"כ דנותן טעם בעצם דבר הטעם הוא כאילו הוא בעין שוב חייבין משום חמץ דכל חמץ החיוב משום טעם ויוצאים ידי מצה שוב כיון שבא לידי חימוץ וז"ב לענ"ד בכונת רמב"ן

ואחרי כ"ז נלע"ד ששוב ישובינו עולה נכון לקושית השאגת אריה דבאמת הרי הוי לנו לומר שהטעם בטל ברוב אלא מה זה שאין אומרים משום דזה הטעם מורגש והוי איתא בעין ולא שייך בה ביטול ולכן בעין שיש בו טעם גם כן לא בטל משום זה הטעם לפי"ז הרי שוב יסוד זה לא שייך רק גבי ישראל דיש חידוש התורה דטעם אסור אבל עכו"ם שטעם מותר אצלו כמ"ש הפלתי ביו"ד סימן פ"א ועיין חתם סופר יו"ד סימן י"ט שם שעמד על ביצים איך מותר ולא ידענא הרי ביצים גם כן. רק יוצא הוי כמפורש ברמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות ה"ו ומה שהביא מהך דמשקה שהוקפה חייבין עליו שם לא קאמרי הפוסקים רק אם היה בעין רק הוא המחה אז חייב עליו אבל אם לא היה רק יוצא מן הדבר הרי אף אם אוכל ביצה צלויה גם כן לא הוי רק יוצא מן החי וביותר דהרי באבר מן החי צריך בשר וביצה לא הוי בשר אם כן איך יחויב משום אבר מן החי ודברי חתם סופר תמוה אם כן ודאי ביצים מותר לבן נח משום דלא הוי רק יוצא מן החי ולפי"ז הרי על יוצא לא נאסר לבן נח וכן טעם ועצם הדבר הרי כיון שאין הטעם שבו אסור רק עצם הדבר שוב נעשה כמו מינו שבטל ברוב אם כן אם לא היה אסור לבן נח רק הך דבשר מן החי לא אבר מן החי ודאי שהיה העצם וגיד מבטל את הבשר לכך הוצרך הרמב"ם להביא שאסור לבן נח אבר מן החי וברור. השמטה לפ"ה דין אבר מן החי טור סימן סב

כתב הטור לפיכך אבר הפורש מן החי בין יש בו בשר גידין ועצמות בין שאין בו אלא בשר לבד כגון הלשון והטחול והכליות והביצים אסור לאוכלו בין אם יש בו כזית בין שאין בו כזית עכ"ל כתב עליו הבית יוסף איני יודע מי הכניסו לרבינו לכתוב כן דהוי סגי למכתב אסור לאוכלו סתם ואנא ידענא דאפי' חצי שעור אסור דמהיכי תיתי לן למשרי וראיתי בספר חדושי רד"ם שרצה לתרץ דהטור חידוש קמ"ל דחצי שעור אסור משום דהרי עיקר הך דחצי שעור אסור הוא רק משום דחזי לאצטרופי אם כן אבר מן החי דאם חלקו בחוץ פטור הרי אינו חזי לאצטרופי והו"א דחצי שעור מותר קמ"ל דאסור אלא דאיפכא קשה מנ"ל להטור דאסור הרי חצי שעור הוא רק משום הך דחזי לאצטרופי אם כן למה יהיה אסור עכ"ד

והנה מש"כ מנ"ל לטור זה אשתמיט ליה דכן מפורש בירושלמי דתרומות פ"ו ואדרבה מפורש שם דאף לר"ל באבר מן החי חצי שעור אסור

אלא דהנה לעיל פירשנו דהטעם דחצי שעור אסור הוא משום דכיון שאסור לב"נ שוב אף לישראל אסור משום מי איכא מידי ומה שאסור לב"נ הוא משום הך דלא נתנו שעורים לב"נ אבל לפי"ז עדיין לא יועיל דבשלמא הך דכל שהוא שכתב הרמב"ם דבן נח חייב עליה פירושו הוא שהאבר שלם אלא שחסר בהאבר דין של אכילה וכזית אז הדין הוא דלגבי בן נח שייך הך דלא נתנו שעורים אבל גבי חצי שעור הרי בחסר מן האבר כה"ג אז אף לבן : נח לא שייך לחייבו משום הך דאבר מן החי שוב איך יחויב בישראל וחזי לאצטרופי הרי לא שייך דהוי חלקו מבחוץ אם כן איך יחויב ישראל מדין איסור חצי שעור

אמנם פשוט דהטור נקט לה בדקדוק גדול דלא נקט חצי אבר אלא נקט אבר שאין בו כזית והיינו דעצם אבר היה שלם אם כן שפיר חייב בן נח עליה ולכך יש בו שוב איסור לישראל ולפי"ז יש לדון דבכה"ג שוב חזי לאצטרופי גם כן משום זה דהא עיקר דחלקו מבחוץ הדין דפטור הוא משום שאין זה אבר כברייתו אבל כאן הרי יש אבר כברייתו אם כן אם יצטרף עם עוד אבר שאין בו כזית לכזית הרי שוב יש בו ב' המעלות הא' של אבר הב' של כזית שוב אסור בלאו ובמלקות אם כן כה"ג אף משום חזי לאצטרופי אסור ולפי"ז רק כה"ג דאבר שלם אסור חצי שעור אבל אם אינו אבר שלם אז אין אסור חצי שעור

איברא דלעיקר הדבר זה אינו דכיון דשיטת הטור הוא דאינו חייב על אבר מן החי, רק אם יש בו בשר אם כן כיון שיש בו בשר הרי שוב יש בו דין חצי שעור של חזי לאצטרופי משום בשר מן