חלקו של יוסף (רמב"ם) רעט

הראב"ד ולמה לא יצטרך שריפה משום ספק שמא ילדה בודאי בע"כ דצריך לומר דכיון שעתה הוא ספק לא הכשיר רק הספק והוא קרבן רק על הספק לזה דין הוא שקרבן שהוא רק על ספק צריך לר"י קבורה

ובזה ארוח לן להבין הגמרא דכריתות (דף ח) ת"ר ה' לידות ודאי ה' זיבות ספק או ה' לידות ודאי וה' לידות ספק מביאה ב' קינין אחת על הודאי ואחת על הספק וע"ז תמה הגאון רע"א בגליון הש"ס ז"ל תמוה לי דהא באחד תסגי דאם הספק הם זבות פטורים באחד של הודאי דיש עליה עשרה זיבות דסגי באחד וצע"ג עכ"ל ולפימש"ב מבואר דספק דין כפרה אחרת לה וא"א לכפר הודאי את הספק שדין הכשר הודאי הוא בקרבן אחר ודין הכשר הספק הוא בקרבן אחר וא"א שיכשיר זה את זה לכך צריכה על הספק הכשר אחר וז"ב

ואחרי כל האמור מבואר הך דחטאת העוף הבא על ספק שמטמא בבית הבליעה מספק משום דלזה הצד שאין צריכה הכשר אז אינו קרבן כמבואר כ"ז בדברי הרמב"ם וראב"ד אם כן שוב דין הוא שמטמא מספק שמא אינו קרבן ומליקתו נבלה ומבואר התוספתא דזבחים דחטאת העוף שבא על ספק מטמא בבית הבליעה ואין שום סתירה למש"כ דנבלת העוף שמטמא בבית הבליעה היא טומאה עצמיית

ובשו"ת חכם צבי סימן קס"ג האריך לבאר כונת הראב"ד בהשגות דאם הקריב אשם תלוי בחוץ חייב ותמה הכ"מ דבכריתות (יח) מבואר כהרמב"ם דחכמים פוטרים ועיין לחם משנה שישב דברי הראב"ד אבל הח"צ הלך בדרך חדש דהמשנה מיירי בשוחט אשם תלוי שם אף הראב"ד מודה שפטור אבל הראב"ד השיג על הרמב"ם דבהעלאה ה"ל לחייבו דבשחיטה אי מתיידע ליה לאחר שחיטה שלא חטא או שחטא א"ר להקריב בפנים אבל לאחר זריקה הרי אף אם מתידע ליה שלא חטא מ"מ יקטירו האימורין שוב קדש מקבלו וחייבין בחוץ ולאחר מליקה שוב אף שאין מקטירין בשר אבל דם מצוה לזרוק שוב דין הוא שחייבין על חוץ אלא שחטאת אין לחייבו כיון שאין למזבח אלא דמה ולא בשרה אבל אשם חייבין שספק נשאר עכ"ד והנה מה שתפס שאחר מליקה צריכים ליתן דם על המזבח לענ"ד ברור שזה אינו שהרי זה פשוט דעיקר החילוק בין מתידע קודם זריקה לאחר זריקה הוא לא משום עבודה שהרי גם קבלה עבודה היא רק החילוק פשוט דאין כפרה אלא בדם אם כן נתידע לאחר זריקה נקרא שנודע לאחר כפרה וכבר נעשה הקרבן והכפרה של ספק ומה לנו שעתה נודע ואין צריך כפרה סו"ס בשעה שלא נודע היה צריך כפרה אבל בהך דחטאת העוף אף אחר מליקה כ"ז שלא נתן הדם לא נעשה הכפרה אם כן אם נתברר שלא ילדה ואינה צריכה לכפרה זו ודאי אסור לזרוק הדם וזה פלא על החכם צבי

עוד כתב שם החכם צבי ודברי הר"י קורקוס ז"ל דמדמי שחיטת חטאת העוף לשחיטת אשם תלוי לא מכרע דאיכא למימר דחה"ע עדיפא מאשם תלוי דבאשם תלוי ליכא אלא חד ספיקא אם יודע לו או לו אבל בחה"ע איכא ספיקא לחומרא ספק אם יודע לו ואת"ל יודע לו שמא יודע לו שילדה שתעשנה ודאי נמצא דאיכא ס"ס לחומרא וכה"ג אפשר דמקרי איסור קבוע עכ"ד נראה שהבין שאם יודע לו שילדה יהיה זה הקרבן קרבן כשר כדין וזה אינו לפימש"ב דבאמת אז לא יהיו יכולים להקריבו ממש כמו אשם תלוי שדין הוא שחטאת עוף הבא על ספק הוא קרבן אחר מחטאת ודאי יולדת כמו שביארנו כ"ז לעיל ביסוד מהגמרא דכריתות (ח) והב"ח בהגהותיו רוצה להגיה שם בזו הגמ' אבל ברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה מפורש ממש כמו בגמ' ומוכרח כיסודינו אם כן כל דברי החכם צבי תמוהים והעיקר כמש"ב בס"ד ולפימש"ב שוב אין ראיה . כלל מהתוספתא לענין טומאת נבלת העוף ושוב הדרן למה שהחלטנו שיש בנבלת העוף טומאה עצמית בבית הבליעה כמש"ב בס"ד

ובכריתות (דף כו) על האשה שהביאה חטאת העוף בספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע שילדה אמר רב מזה דמה ומוצה דמה וכפרה ועיין ברבינו גרשום שכתב אבל מיצה דמה נמי מספק ואח"כ נודע דכולה איתעביד בספק אסור באכילה ובהנאה לפי שעל ספק הפרישה תחילה וכבר נעשה כולה בספיקה וכיפרה ספיקה והלכה לה ונעשת מצותה לשם מה שהפרישה ואסור בהנאה עכ"ל הרי מפורש דאף אם נודע שילדה רק כפרת ספק הוא משום הכי דין שנשאר