חלקו של יוסף (רמב"ם) רעז

הספק מטמא בספק בבית הבליעה והנה הך דחטאת עוף הבא על ספק עתה שבא על ספק שוב דין של קרבן יש לו בודאי וחייבין עלה משום נותר ופיגול אם כן הא שוב עבודת מליקתה היא ודאי עבודה גם זר חייב עליה מיתה מפני שהיא ודאי עבודה וכמו שהאריך גם כן השאגת אריה בסימן כ"ט ול' לבאר באורך שהיא עבודה ודאית לכל פרטיה יעו"ש בטעמו אם כן אם נחקור על טומאה עצמיית שיש לה כיון דמליקה היא מצותה אף שאינו נאכל דין הוא שהמליקה צריך לטהר מידי נבלה כמו דאמרינן עריפתה זהו שחיטתה ומטהר מנבלה כמבואר כ"ז בזבחים (דף ע) וביומא (סג) ובדברי תוס' שם אם כן תיקשה טובא איך חטאת עוף הבא על ספק מטמא בבית הבליעה הרי הך דמליקה בה מצותה וכמו שעריפה מטהר מטומאת נבלה כן המליקה תטהר מטומאת נבלה ולמה הדין שמטמא בבית הבליעה

והיה נראה להוכיח מתוספתא זו דבאמת אין ענין בית הבליעה של עוף טומאה עצמיית רק דין הוא שאוכל נבלתה יטמא אם כן כל שלענין אכילה יש לה דין נבלה יטמא ומליקה לענין אכילה למי שאין היתר המליקה יש לו דין של אוכל נבלה כמו שמבואר ביבמות (לג) דזר שאכל מליקה עובר על נבלה אף דשם היה מליקה משום דמליקה אין מתיר רק למי שהותר מליקה אם כן חטאת העוף שדין הוא שבא על ספק ואין נאכל שוב דין הוא שאין בה היתר מליקה וכיון שאין בה היתר מליקה כל האוכלה עובר משום נבלה וכיון שאוכל עובר משום נבלה שוב דין הוא שעל נבלה זו שעובר נטמא דכיון שאין הטומאה טומאה עצמיית שנאמר שכיון שנטהרה מנבלה בטלה הטומאה רק כל שעבר על איסור אכילת נבלה נטמא ולא דמי לעריפה שמטהר מטומאת נבלה אף שיש בה איסור נבלה דשם הטומאה אינה משום אוכל נבלה רק משום מגע נבלה ובמגע אינה נבלה אבל כאן הטומאה היא משום אוכל נבלה כל שיש לו דין אוכל נבלה טמא ומוכרח דטומאת עוף בבית הבליעה היא משום אוכל ולא טומאה עצמיית

אבל שבתי וראיתי שזה אינו שהרי ביבמות גופא מבואר להיפך דזר שאכל מליקה חייב ב' משום זרות ומשום נבלה ולמה לא יחויב משום שטימא עצמו במקדש ועבר על טמא שנכנס למקדש בע"כ דצ"ל דכיון שהמליקה מטהר מנבלה אף שזר עבר על איסור נבלה רק איסור נבלה יש אבל טומאת נבלה אין וטומאת עוף בבית הבליעה היא טומאה עצמיית משום העוף שיש בה טומאה במחיצתה בבית הבליעה אם כן תיקשה למה בחטאת עוף שבא על ספק שאכל אדם דין הוא שנטמא בבית הבליעה וכן יש להוכיח מגוף התוספתא דקתני דטומאתה ספק בבית הבליעה ולמה רק ספק הוא הרי דין הוא שאסור באכילה בודאי וכהן האוכל עובר משום נבלה שוב יטמא ודאי כיון שעבר על איסור נבלה בע"כ דצ"ל שאין הטומאה משום האיסור ולכך אף שאיסור נבלה ודאי יש כאן מ"מ טומאה רק ספק יש כאן אם כן צריך עיון למה יש טומאת ספק באוכל חטאת עוף הבא על ספק

ונראה בביאור סברת התוספתא עפימש"כ הרמב"ם פי"ח מהלכות מעשה הקרבנות הלכה יוד אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור עכ"ל וכתב הראב"ד בהשגות אמר אברהם לא ידעתי מאין הוציא זה ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אע"פ שנראית בעיני שהיא זרה היא מתוקנת בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הלכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הלכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת עכ"ל

ונבאר גוף סברת הרמב"ם וסברת הראב"ד החולק עליו הנה יש לחקור במה שחייבה תורה על הספק אשם תלוי וחטאת העוף אם קרבן זה הוא קרבן של אשם בודאי מפני שהתורה חידשה שעל ספק שבידיעתנו יש קרבן אשם וזהו הנקרא אשם תלוי או דלהיפך שעל הספק הוא בא שמא חטא ולהגן מהיסורים עד שיתודע לו אבל אם באמת לא חטא אף שספק לו אין האשם והחטאת עוף כלל בגדר קרבן ונראה דזהו שחידש לנו הרמב"ם דאשם תלוי וחטאת העוף שבאה על ספק הוא רק בגדר של ספק קרבן שאם באמת לא חטא אין כאן כלל דין אשם ולכך אין חייבין על זה האשם אם שחטו בחוץ שהרי עתה ספק הוא אם עבר כלל על חטא ושמא לא עבר אם כן אינו קרבן ואין לחייבו משום שחוטי חוץ משום