חלקו של יוסף (רמב"ם) רעב

גדר התורה הרי מפורש בתוספתא דכלאים שהבאנו שאם שור הבר הוא בהמה אף שהוא תאו אינו כלאים עם שור שנקרא אף בלשון התורה שור

מיהו בהך דכלאים יש לתרץ פשוט לפימש"ב בה"ח והוכחנו עפ"י הגמרא דב"ק (נה) דשינוי הטבעים נותן דין כלאים ולזה אם זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים שוב הוא כלאים לפי"ז נלע"ד לחדש דלא זו בלבד ששינוי הטבעים נותן דין כלאים רק יותר מזה דעיקר הכלאים נמדד עם שינוי הטבעים לא עם שינוי השמות ומשום דענין האיסור של כלאים הוא מפני שהתורה לא רצתה שיתמזגו הטבעים השונים ורצתה התורה שכל מין וטבעיו ישאר בבריותו כפי שנברא ואין זה ענין לשארי דברים שנמדד עם השם

ולפי"ז הך דשור עם שור הבר ונבאר דגדר שם חיה וגדר שם בהמה הוא דחיה היא עיקרה אינה ביתית וכלשון הכתוב וחיתו יער אבל בהמה היא ביתית ודבר זה שזו היא ביתית וזו אינה ביתית הוא שינוי הטבע ודבר זה מתבאר מהירושלמי פ"ח דכלאים ה"ד שהבאנו בפנים דקאמר שם לענין המחלוקת אם שור הבר עם שור הוא כלאים דרבנן דסברי אינה כלאים משום דמין בהמה היא משום דסוברים עיקרו מתמן היה ר"ל ביתי וערק למדבר לזה לא הוי חיה ומ"ד דסובר מין חיה הוא משום דסובר דכיון שאינו ביתי הוא מין חיה הרי דסובר הירושלמי דשם חיה נגזר ממה שאינה ביתית ושם בהמה היא משום ביתית

לפי'"ז מבואר פשוט דחיה עם בהמה הוי כלאים אף אם אינם משונים בכל הטבעים משום דזו שהיא חיה שאינה ביתית וזו שהיא בהמה והיא ביתית נקרא גם כן שינוי הטבעים ולזה הוי כלאים לא משום השם חיה או שם בהמה רק משום דהשם נגזר מהטבעים

אבל למ"ד דשור עם שור הבר אינו כלאים משום שהוא בהמה אף דעתה הרי יש בו שינוי שאינו ביתי פשוט דשינוי הטבע לא נמדד עם ההרגל של הבהמה רק עם הבריאה כפי מה שנבראה ולכך סברי רבנן דלא הוי כלאים דסוברים שהיה עיקרה מישוב אם כן אינו שינוי טבעי רק שינוי הרגלי מה שאחר כך ערק לזה לא הוי כלאים

והש"ך ביו"ד סימן רצז סק"ו באמת בשם תוס' יו"ט שתמה דמה זה ענין הך דשור עם שור הבר אם הוא בהמה או חיה לענין כלאים אף אם שניהם בהמה סו"ס הוא ב' מינים והוי כלאים והש"ך תמה שאם בהמה הוא ודאי הוא מין אחד אמנם לענ"ד בזה צדק התוס' יו"ט שאף אם הוא בהמה הוי ב' מינים דזה הוי שור על פי התורה וזה הוי תאו על פי התורה ועיין ש"ך שהביא ראיה לדבריו מהירושלמי וברטנורא דעיקרו מישוב אבל הרי מהירושלמי אין עדיין ראיה רק לענין שהוא בהמה אבל אדרבה מפורש בחולין (פ) שהוא מין אחר שזה שור הבר הוא תאו ושור הישוב הוא שור ולזה העיקר בישוב הקושיא כמש"ב דכאן אין נמדד עם המין של השם רק עם המין של הטבע והבן

ובספר תפארת למשה ביאר דכונת תוס' יו"ט הוא להקשות על הלשון דאם מין בהמה אין בה משום כלאים דמאי איריא שאין בה משום כלאים בשור עם שור הבר אם מין בהמה הרי אף שמין בהמה מ"מ הרי אפשר שב' מינים וי"ב משום כלאים וכאן רק אם מין אחד אין בו משום כלאים ולפימש"ב גם זה לק"מ דכיון שכלאים נמדד בשינוי הטבעים וכאן שינוי טבעים תלוי אם הוא מין חיה אז הוא שינוי טבעים עם שור ביתי ואם לא אין בו שינוי טבעי אם כן שפיר קאמר שהוא בהמה שוב אין בו שינוי טבעי ומה שהוא מדברי הוא רק הרגל ואין בו משום כלאים אף דב' שמות הן

ונראה לישב דברי התוס' דסוכה (יג) עפ"י הך דנזיר (לה) ותוס' שם דיש כלל ופרט לרבות דשור הבר כשר לקרבן והנה בפנים בהלכה זו ביארנו שיטת הרמב"ם דתמך יסודו על התוספתא ופסק דתאו מין בפני עצמו ושור הבר מין בפני עצמו וביארתי באורך וכעת ראיתי שהגר"א ביו"ד סימן פ' בביאוריו שם כתב כזה הביאור ממש בדברי הרמב"ם וגם הראיה מהך דדלמא מינא דתאו שהבאנו הביא גם הוא זה לראיה לשיטת הרמב"ם יעוין שם בדברי קדשו לפי"ז אני אומר פשוט דהך אם רק שור כשב ועז כשר לקרבן או כל מיני בהמה כשר לקרבן תלוי בזה הנה הכלל ופרט מרבה שור הבר ולפי"ז אם שור הבר תאו שוב אינו שור כשב ועז וריבה הכתוב אז כל שהוא בהמה כשר לקרבן אבל אם אין הך דשור הבר תאו רק כחכמים דשור הבר מין בפני עצמו ותאו מין בפני עצמו שוב דין הוא שאין הריבוי מרבה