חלקו של יוסף (רמב"ם) רעא

הסכין באור או ישחיזנה במשחזת או ינצנה בקרקע קשה עשר פעמים ואם חתך בה רותח מותר עיין הרב המגיד שביאר הטעם דסובר דבית השחיטה צונן לזה רק לכתחילה אסור לחתוך אבל דיעבד מותר עוד הקל רבינו והכשיר לכתחילה בנעיצת עשרה פעמים ואע"פ שבסכין של נכרים אינו מספיק נעיצה בקרקע אלא בצונן כאן נתבאר שבית השחיטה צונן עיין לחם משנה שהקשה אם כן למה בסכין של עכו"ם לענין שחיטה לא סגי בנעיצה עשר פעמים הרי כיון דבית השחיטה צונן הוי לן למימר שאף בנעיצה עשר פעמים סגי ועיי"ש שנדחק בזה ונראה בשיטת הרמב"ם דסובר דאף אם בית השחיטה רותח מ"מ הרי יוצא על ידי שחיטה דם ושמנונית כמבואר בזבחים (כו) לענין חותך רגל שלא יפסל ביוצא משום שמנונית והנה בחולין (קיא) מבואר כבדא עלוי בשרא שרי דמא משריק שריק ופירש"י שדם אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל לפי"ז פשוט דאף דבית השחיטה רותח ואגב דוחקא דסכינא בלע מ"מ בלע יותר שמנונית שיותר נוח ליבלע אם כן רוב הבליעה היא היתר ואין לאסור אף אם בית השחיטה רותח לזה סגי בהך דנעיצה בקרקע עשר פעמים משא"כ בסכין של עכו"ם הרי כל הבליעה אסורה משום נבלה ועכו"ם וכדומה שוב אסור אם הבית השחיטה רותח לזה צריך הגעלה אף לענין לשחוט בה וביראים מפורש שבמקום שאין בית קיבול אמרינן דם משריק שריק. השמטה

הנה בפרק זה כתב רבינו דדם ביצים הוא דם האברים בה"ד ועיין לחם משנה ומ"מ שפירשו ביצי זכר ואינו מוכרח דעיקר ראיתם הוא דלא שייך דם האברים על זה ובאמת יש לפרש דלהרמב"ם כל דם שאינו דם הנפש קרי ליה דם אברים משום דכרת כתיב בדם הנפש ולאו כתיב סתם דם אם כן כל שאינו דם הנפש הוא בלאו של דם ואין בו כרת כדם אברים אלא דצריך מין בשר ומיירי בנתרקם שהוא מין בשר והנה היראים באיסור דדם כתב דדם ביצים של זכר ונקבה היינו שילדה דתרנגולת על ידי תרנגול אסור מה"ת אבל דם ביצים של דספנא מארעא אינו מה"ת וצריך להבין החילוק

ונלע"ד בהבנת היראים עפ"י מה שביארנו פ"ג ממאכלות אסורות ה"ט דעיקר הטעם דדם ביצים דאורייתא אף דבכריתות (דף כא) ממעטינן דם דגים וחגבים דכאן שאין להם שחיטה לא הוי דאורייתא היינו רק דגים וחגבים שאין באין לעולם לידי שחיטה אבל דם ביצים שבא לידי שחיטה אם יעשה תרנגול ותרנגולת מהביצה יעו"ש שביארנו מילתא בטעמא והנה מבואר בביצה (דף ז) דספנא מארעא אינו יכולה לגדל אפרוחים לזה שרי שאין במינו שחיטה וזה שכתב ודם ביצים דשרי הכא היינו דם שבא בביצים בלא זריעת זכר אבל דם שבא על ידי זריעת זכר שסופו להעשות אפרוחים אסור ולפי"ז מפרש הך דמין בשר גם כן כמו יש במינו שחיטה שאם סופו לבוא לידי בשר אף שעתה אינו עדיין בשר גם כן דין הוא שאסור מה"ת ולא כמו שתפסנו שם דבשר צריך עתה להיות והבן. השמטה לפ"א הלכה ח

הנה כתבנו דרך ב' דאף ששור הבר שהוא תאו מין בהמה מ"מ פסול לקרבן כיון שאינו שור כשב ועז ולזה אף עזי דבאלא אם יש להם שם לויי פסול לקרבן כמש"כ התוס' בסוכה (יג) אבל יש להקשות ע"ז שהרי שם הבאנו בדרך הא' תוספתא מפורשת דכלאים דאם שור הבר מין בהמה אז הוא כשר לקרבן וניקח בזבחי שלמים אף שהוא תאו האמור בתורה ולא הוי שור הרי דלא קפיד תורה על שור גם צריך עיון לענ"ד דמבואר דאם תאו מין בהמה אין בה משום כלאים וצריך להבין הרי כאן דאינו שור בלשון תורה אם כן הרי הוא ממש כמו שור וכשב שאף ששניהם מין בהמה הם כלאים ולמה לא יהיה שור הבר עם בהמה אחרת דשור ביתי כלאים כיון שזה על פי התורה הוא שור וזה על פי התורה אינו שור רק תאו ואין לומר שאין להם שינוי טבעי רק שינוי השם לזה לא הוי כלאים זה אינו שהרי מבואר שם שאם שור הבר חיה אז הוא כלאים אף שזה שוה בטבעו לזה בע"כ משום שזה בהמה וזה חיה על פי דין התורה ולזה אף ששוים בטבעם הם כלאים אם כן הרי דחיה ובהמה שעל פי גדרי התורה נותן דין כלאים שוב למה דין הוא ששור עם שור הבר שעל פי התורה לא נקרא שור רק תאו למה לא יתן דין כלאים בשביל