חלקו של יוסף (רמב"ם) רע

עד שמגיע לעצם הא מטמא בשעת פרישה והקשה הגאון הנ"ל הא צריך לחתוך מקום חתך אם כן אינו נוגע ביוצא שמקום חתך מפסיק ולענ"ד לק"מ לפימש"ב עפי"ד רש"י דעיקר מה שצריך לחתוך מקום חתך הוא משום דאין בו כל בבהמה תאכלו אם כן כ"ז ביוצא חוץ ממחיצת הבהמה אבל יוצא חוץ לעזרה דשם השחיטה הועילה על כולה רק יוצא נפסל אם כן מקום חתך שלא יצא אין פסול ואין צריך לחתוך כלל שוב היוצא מטמא הבשר וברור. רמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הל' יב

כל הדברים האלו לבשר שצריך לבשלו אבל לצלי מולח וצולה מיד עיין הרב המגיד שדקדק מדברי רבינו דאף לצלי צריך מליחה אלא שאין צריך לשהות במלחו מבואר מדברי הרב המגיד שתופס דלצלי בעי הך מליחה ממש כמו להך דבישול רק נפק"מ לענין לשהות במלח וכן תפס הלחם משנה ויש לתמוה לכאורה ממש"כ רבינו לקמן פ"ז ה"י וכל חוט או קרום שאסור משום כל דם לא תאכלו צריך לנטלו ואח"כ ימלח ויבשל הבשר כמו שאמרנו ואם חתכו ומלחו אינו צריך לנטלו וכן לצלי אינו צריך לנטלו ואי"נ דלצלי צריך מליחה מאי האי וכן לצלי הא גם צלי צריך מליחה ובדוחק יש לקיים דהך רבותא דוכן לצלי היינו שאף שאינו צריך להשהות כשעור מליחה אבל בעיקר דברי הרב המגיד והלחם משנה אני תמה שכולם העלימו עין ממה שמפורש בביצה (דף יא) ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי לא שנו אלא לצלי אבל לקדרה לא ופירש הרמב"ם עצמו פ"ג מיו"ט דלצלי כיון שאינו צריך כל כך מליחה מותר למלוח על גבי עור אבל לקדרה שצריך למלוח הרבה אסור על העור הרי שהרמב"ם עצמו חילק בין מליחת צלי למליחת קדרה דשם צריך מליחה הרבה בלקדרה ולצלי אין צריך מליחה הרבה והמעיין כאן בלשון הרמב"ם יראה גם כן שדקדק מאד בלשונו הזהב שבמליחה לקדרה בהלכה יוד כתב מולחו יפה יפה וכאן בהלכה י"ב במליחה לצלי כתב רק מולח וצולה ולא כתב' יפה יפה וכן נראה שתפס גם מרן הכסף משנה שדקדק ממש"כ הרמב"ם במליחה דחי דמולחו יפה משמע כמו לקדרה ולא סגי במליחה עראי כמו לצלי הרי שתפס גם כן דלצלי לדעת הרמב"ם צריך רק מליחה עראי ואין צריך לראיות שכן מפורש ברמב"ם הלכות יו"ט

ובהלכה י"ג כתב הרמב"ם וחתיכה שהאדימה בתוך החומץ היא והחומץ אסורין עד שימלח אותה יפה יפה ויצלה סובר כאן רבינו דאף לצלי צריך מליחה יפה יפה ושאני מכל צלי שאין צריך רק קצת מליחה ונלע"ד בטעם הרמב"ם דהנה כבר ביארנו שלשיטת הרמב"ם דם שלא פירש אם עומד לפרוש כפי המצב שהוא עתה צריך מליחה ואם לא הוי דם האברים שלא פירש שאין עומד לפרוש שחשוב כבשר ולפי"ז לכך לצלי צריך קצת מליחה שהצלי מוציא דם אבל אפשר לישאר קצת דם שיוצא אח"כ לזה מועיל המליחה והנה בשר שהאדימה לא מהני מליחה ובישול ופירש בקרית ספר להמבי"ט ז"ל אומצא דאסמיק הוא וחלייה אסור שהדם מתערב בחומץ ובשר גופיה נמי אסור שאנו רואים הדם כאילו בעין דאינו כשאר בשר שדמו הוא מובלע בתוכו עכ"ל ביאור הדברים לענ"ד לפימש"ב דהך דדם האברים, שלא פירש מותר הוא משום דכל זמן שלא פירש באינו ראוי לפרוש לא הוי דם רק בשר לפי"ז כל זה לא שייך רק אם לא האדים שאז המראה הוא של בשר שייך שהדם שמובלע נחשב בשר אבל בהך דהסמיק והאדים הרי שוב זה הוא מוכיח שהוא דם ואינו בשר אף שלא פירש מקבל גם כן שם דם והנה שיטת הרמב"ם בהלכה י"ז דאף על ידי מליחה ובישול אינו יוצא כל הדם לפי"מ שפירש בהך דמולייתא כמו שביארנו כל זה לעיל לפי"ז בבשר שהסמיק דאף שלא פירש אסור אף באינו ראוי לפרוש כיון שחזותו מוכיח שהוא דם שוב אין לו תקנה כי אם להוציא כל דמו והיינו על ידי מליחה יפה יפה וצלי והבן. רמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הל' כ

סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד שילבן