חלקו של יוסף (רמב"ם) רסט

להרמה אם כן אין עדיין קודם בישול וכל זר לא יאכל קדש שהרי אף לכהן לא הותר אם כן שוב אין המליחה אוסרת הבשר משום ציר שיצא מהזרוע שאין עדיין איסור זרוע כיון שלא הותר עדיין לכהן ולזה אין איסור במקום חתך משום המליחה

ובזה שביארנו לעיל הגדר דמקום חתך דחסר בבהמה וכן פירש"י (בדף סח) שם ולכך החזירה מותר מקום חתך דיוצא לא הוי אבל אבר היוצא נאסר משום ובשר בשדה ואף החזיר אין לו תקנה שנשאר כטריפה בזה ארוח לן להבין דברי הרמב"ן בבכורות (דף ה) הבאנו פ"ג ממאכלות אסורות ה"ח שם ולכאורה דבריו תמוהים והוא הרמב"ן הביא בשם הקדמונים שנדחקו מנלן להתיר ביצים של טהורה ולמה לא יאסר משום יוצא מן החי והביא בשם הקדמונים שאמרו דמוכרח שביצים מותרים דאי לאו הכי איך מותר האפרוח של הביצה הרי הוא יוצא מהאיסור והוא שם דחה זה מטעם אחר אבל שמעתי מחכם אחד שתמה הרבה על הקדמונים דפלא הוא הרי עיקר מה שבאים לאסור הביצים הוא משום אבר מן החי או יוצא מאבר מן החי והרי אבר מן החי מהני לה שחיטה אם כן עתה שנעשה אפרוח מפני מה באים לאוסרו משום אבר מן החי הרי עתה צריך שחיטה אם כן השחיטה מתיר אבר מן החי ומה שייך לאסור משום יוצא וזה פלא על הקדמונים

ואין לומר דאם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת אין השחיטה מתיר איסור אבר מן החי שמעולם לא היה כאן אבר מן החי זה אינו דעיקר קושית הקדמונים היא למ"ד לאברים עומדת דלמ"ד לאו לאברים עומדת אם כן אין לאסור כלל את הביצים שאינם כלל יוצאים מאבר מן החי ולפי הקושיא כן התירוץ למ"ד לאברים עומדת אם כן ודאי שחיטה מתיר אבר מן החי ואיך שייך תו לאוסרו משום יוצא מחי

והנה רש"י בחולין (צט) ד"ה אלא למקום חתך פירש ז"ל דבעלמא בכל איסור והיתר המחוברין כגון הוציא העובר את ידו וכגון אבר המדולדל עכ"ל ולכאורה פלא לענ"ד על רש"י לפי מה שפירש הוא עצמו (דף סח ע"א) ד"ה לעולם דעיקר הטעם דמקום חתך אסור הוא משום הך דחסר בבהמה אם כן בשלמא בהוציא עובר ידו שייך לאסור מקום חתך משום הך דחסר בבהמה אבל מקום חתך דאבר המדולדל הרי השאר מחובר לבהמה ממש ואינו כלל יוצא ולא חסר בבהמה ולמה יאסר וזה פלא

ונלע"ד דהנה לקמן (עג) מבואר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדל והנה מבואר שם (עד) דהוא רק מדרבנן משום דאף מדולדל מה"ת נקרא מחובר מבואר מזה דמדרבנן לא נקרא מחובר ושוב אסור משום ובשר בשדה טריפה דאבר זה שנתלש נקרא יצא ממחיצת הבהמה שבו הוא מחובר ואבר מחיצתו הוא מה שהוא מחובר עם הבהמה ולפי"ז מבואר כונת רש"י דסובר דמדולדל כיון דמדרבנן הוא כמופרש שוב מקום חתך נשאר אסור משום דמקום חתך קצת הוא מחובר לגוף הבהמה וקצת הוא מחובר לאבר המדולדל שוב במחיצת הבהמה א"א לקרותו שהוא מחובר לאבר היוצא וחוץ למחיצה א"א לקרותו שמחובר גם לגוף הבהמה ונשאר כמקום חתך בעלמא דיוצא לא הוי וגם במחיצה לא הוי וז"ב בכונת רש"י

לפי"ז אבר שנתלש לכו"ע אף מה"ת יש בו משום יוצא חוץ למחיצה ושיטת הרמב"ם הוא שאף אבר המדולדל מן התורה אסור ועיין מש"ב פ"ה בשיטת הרמב"ם שם והנה אבר היוצא מבואר שאף שחיטת עצמו לא מהני ליה וכמבואר ברמב"ם פ"ה ה"ט דאפי' נולד וחי אסור משום טריפה ור"ל דלא מהני ליה שחיטה וכן מבואר (דף סט) לענין חלבו דלית תקנתיה לאיסוריה בשחיטה ואין לומר משום דלא מהני שחיטה כיון דמקצת כשחוט זה אינו שהרי בן פקועה הבא על בהמה דעלמא לא הביא הרמב"ם שאסור וסובר דשרי משום דאף למקצת מועיל שחיטה משום דד' סימנין אכשר רחמנא אעפי"כ כאן אוסר בע"כ דכאן שאני שנעשה כטריפה שאין לו תקנה בשחיטה

ולפי"ז מבואר היטב דברי הקדמונים שהוכיחו דאם איתא שהביצה אסור משום אבר מן החי אם כן הא אבר מן החי הוא גם כן בשר יוצא חוץ למחיצה שאין לו תקנה בשחיטה ואיך שרי הרי כאן שוב נעשה כטריפה שאין מועיל שחיטה בע"כ ממה דתרנגולת שרי על ידי שחיטה מוכרח מזה שאף ביצה מותרת אם כן תרנגולת מותרת וברור לענ"ד

ושמעתי בשם הגאון ר' מש"כ שליט"א מדוינסק שעמד להקשות בהך דפסחים (פה) דפריך אם יוצא גזרו רבנן טומאה אם כן אמאי חותך