חלקו של יוסף (רמב"ם) רסח

מועיל שמחיצת קדשים קלים היא העזרה וירושלים סו"ס לא התירה שחיטה לזה פירש"י שהחזירה ידה אם כן הרי יש כל בבהמה תאכלו שעתה היא בבהמה ואיסור בשר בשדה טריפה לא תאכלו שהיא כטריפה שאין לה תקנה אף בחזרה אין כאן שהרי קדשים הם יש להם מחיצה אחרת אי"נ דבקדשים אין האם מחיצה שלה לזה מבעיא ליה בקדשים כה"ג אם מועיל שחיטת האם

עכ"פ למדנו מכל זה דעיקר גדר איסור מקום חתך הוא משום שאינה כל בבהמה ובהחזיר ידו שנעשה כל בבהמה שוב מותר לפי"ז תיקשה טובא הך דחולין (צט) דלא נצרכה אלא למקום חתך דבעלמא אסור וכאן שתי הרי מקום חתך אין אסור רק משום הך דאין בו כל בבהמה תאכלו ובאמת אם החזיר ידו אף שאסור משום ובשר. בשדה טריפה מ"מ מקום חתך מותר כיון שאין לאוסרו משום חסרון היתר שחיטה אם כן זרוע בשלה דלא שייך כלל זה הטעם נשאר ממש כמו החזיר ידו דמקום חתך מותר ומה צריך קרא לזה שמקום חתך מותר הרי בכל איסורין כל דלא שייך טעם לאוסרו מותר מקום חתך

והנלע"ד בביאור שמועה זו דהנה לכאורה קשה הא אי אפשר לצמצם ולמה מקום חתך מותר אבל נלע"ד דענין זרוע בשלה היא שאמרה תורה שלאחר בישול וחיתוך יתן הזרוע לכהן וענין הך דנתינה הוא שעל ידי בישול ונתינה זו היא נעשית זרוע בשלה ולא נעשית זרוע בשלה רק לאחר בישול ומתחילה הוא טבל ונראה דלא מבעיא לפי"מ שפירש הרא"ש בחולין (קלב) דהטעם דמתנות כהונה אינו טובל הוא משום הך דאין בהן קדושה אם כן זרוע בשלה שיש בה קדושה ודאי הוא טובל אלא דאף לפי שיטת הרמב"ם שפירש בהלכות בכורים פ"י דכיון שמובדלין אין טובלין מ"מ כאן שאני דשם המתנות רק חיוב נתינה יש אבל כאן הבישול הוא דמקדשו אם כן קודם לא נתברר עדיין זרוע זו לקדושה וטובל וראיתי למי שהקשה בהך דהרא"ש שמותר לזרים אין טובל אם כן מעשר ראשון שמותר לזרים למה טובל ולק"מ דיש ב' ענינים הא' מה שמעורב אוסר וזה אוסר אף שאין קדוש ולזה מעשר ראשון כיון שמעורב אוסר אבל בהך דקדושה שם לא התערבות אוסר אלא חסרון הרמתה של הקדושה לזה כתב הרא"ש שמתנות כהונה שאין מעורבין אם כן צריך לאסור משום קדושה וזו אין בה קדושה ודברי הרמב"ם והרא"ש עולים הם בקנה אחד לפי"ז יוצא דזרוע בשלה אוסר מדין טבל את השאר וגם היא עצמה טבל כל זמן שלא הרימו ובאמת טעם מ"ד דמתנות טובלות הוא אף שאין חסר הרמה מפני שיש בהם קצת קדושה כמבואר בבכורות דף (כז) וכבר באתי בזה באורך בסתירות שיש בזה מחולין (קלב וקלד) וט"ז ביו"ד סימן ס"א סקכ"א ששם מבואר שאין בו קדושה ואכ"מ ובחידושי לב"מ הארכתי

ולפי"ז מבואר פשוט הך דמקום חתך מותר בזרוע בשלה אף שא"א לצמצם משום דהרי חידשה תורה שההרמה הוא דין אם כן אמרה תורה שכפי מה שנרים זה יהיה נקרא זרוע בשלה אמנם הנה מצינו שיש ביוצא מקום חתך שלא נקרא יוצא אעפי"כ אסור משום כל בבהמה תאכלו וזו אינה בבהמה אם כן הא מצינו שאף שאינו יוצא מ"מ כיון שאינו גוף הדבר שמונח בבהמה שחסר לו מחיצה אסור אם כן הרי גם כאן היה אפשר לומר דנהי שאין כאן הרמה אבל זרוע עצמו הרי יש בו איסור לזרים אף קודם הרמה כדמוכח שהיה אוסר אי לאו שיש ששים אם כן אפשר לומר שנשאר דין מקום חתך משום אי אפשר לצמצם ואסור ע"ז קמ"ל דמקום חתך מותר וזה פירוש הך דלא נצרכה אלא למקום חתך דבעלמא אסור אם כן היה שייך לאוסרו אעפי"כ כאן שרי

ומה שביוצא אין מקום חתך אסור בהחזירה משום אי אפשר לצמצם נלע"ד פשוט דלכאורה יקשה לפי"מ שסוברים הפוסקים שאין חייבים על אבר מן החי רק על אבר שלם אם כן איך חייבין הא אי אפשר לצמצם ושמא חסר קצת בשר מן האבר שלא נתלש כל צרכו בע"כ דצריך לומר דחידשה תורה דכל מה שנחתך שייך להאבר והשאר שוב אין שייך להאבר רק שייך להבשר והאברים שנשארו בגוף הבהמה וה"נ גבי בשר שיצא חוץ למחיצה אמרינן דמה שלא נחתך לא חשב כאבר היוצא ותו יש לומר דבאמת כאן הצמצום הוא מה שחותך עם בית הרחם ממש וכן נראה לשון רש"י אבל זה לא יועיל להחזירה שמקום חתך מותר לזה נלע"ד כמש"ב תחילה בזה

ומעתה שנתבאר דקודם בישול לא נקרא זרוע בשלה ולא שייך לכהנים וכולה אסור משום זה שהרי הוא טבל וקודם בשול אינו מתוקן