חלקו של יוסף (רמב"ם) רסג

ס"ז אבל אם פירש מן האבר ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אסור ולוקין עליו עכ"ל ועיין דרישה ופרישה שנדחקו הרי גבי הך דשובר מפרקתה איבעיא ולא איפשטא ואיך כתב הטור שלוקין אמנם לענ"ד דברי הטור פשוטים וברורים דהוא מפרש דבעל העיטור ורא"ש לא פליגי כלל ואין ענין הך דשובר מפרקתה להך דדין הטור והוא דדין הטור הוא א' אם פירש ויצא לחוץ זה נקרא פירש ואסור משום דם האברים הב' נצרר בחתיכה והיינו אומצא דאסמיק הג' פירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע כל זה נקרא פירש ממקום למקום אבל למדין מהטור שאם נתעורר לצאת ולא פירש ממקומו ונבלע זה לא נקרא פירש ממקום למקום ושרי אבל בשובר מפרקתה לא כתב הטור כלל שפירש ממקומו רק נתעורר לצאת ונבלע אבל נבלע במקומו אם כן אילו היה דם האברים היה ודאי מותר רק עיקר השאלה הוא דהרי הוא דם הנפש ודם הנפש אפשר שאסור אף בלא פירש וז"ב לכל מעיין בדברי רבינו הטור ובלשונו הטהור ובחנם נדחק הפרישה בפירוש הטור הן גבי הך דלוקין הן גבי שובר מפרקת שכתב שהשאלה משום דם הנפש והוא נדחק בזה דלאו דוקא והרי המעיין במקור הטור בעיטור יראה דדוקא נקט דם הנפש גם שלום הוא בזה בין העיטור והרא"ש דבשובר מפרקת האיסור משום דם הנפש וגבי הך דאומצא דאסמיק האיסור משום דם האברים שפירש ועיין בב"י סימן ס"ז שהביא שהרשב"א השיב להרא"ש דדם אברים שפירש ממקום למקום ולא יצא לחוץ הוא בעיא בגמ' ולפי"מ שביארנו כל זה דעת הרשב"א אבל אינה תשובה להרא"ש לשיטתו דבעית הגמ' בשובר מפרקתה הוא רק משום דם הנפש אבל דם האברים ודאי מותר כל שלא יצא לחוץ והרשב"א שתפס דרך אחרת לדידיה היא תשובה והבן

ונחזור לקמייתא שנשאר לנו לישב לדעת הרמב"ם הקושיא איך מבשלין היום בשר הרי צריך חליטה ברותחין וכמו דלא מהני חליטה לענין הך דכבד כיון שאין בקיאין בחליטה כן לא יועיל לבשר ונלע"ד דבכבד כיון שהוא כולו דם אם כן צריך להיות החליטה עד שתתלבן היינו שישיג את הלבנונית של כבד וזה אי אפשר להבחין לכך אין בקיאין בחליטה אבל בהך דבשר שעצם הבשר אין לה מראה דם שפיר יכולים להבחין ואם נתלבן מדמו שוב מותר

ובעיקר מה שתפסנו דלדעת הרמב"ם דמועיל אחר מליחה והדחה בבשר חליטה ברותחין כמ"כ חליטה בחומץ מועיל הנה עיקר ההוכחה לזה היא לפי"ד הר"מ שסובר דבכבד דמו דאורייתא אם כן הוא כבשר וצריך כל הכשר בשר היינו מליחה והדחה ונתינה לרותחין אם רוצה לבשל ופסק בה"ז גבי כבד שם דמועיל חליטה בחומץ אף לבישול ובבשר פסק הרמב"ם דלא מהני חליטה בחומץ רק לאכול חי אם כן כבד גם כן לא מהני שדומה לבשר ומש"כ הרמב"ם דמהני בע"כ היא רק לענין אחר מליחה והדחה אם כן מוכרח הוא דיש בחומץ כח החליטה כמו רותחין ושוב מועיל אף בבשר חליטה בחומץ וזהו כל יסודי שחליטה בחומץ הוא כמו נתינה לרותחין

אבל לולי מסתפינא הוי אמינא דאחרי ההתבוננות בלשון רבינו הרמב"ם אשר כידוע שקל את דבריו וספר את תיבותיו לזה היה נראה שאין הרמב"ם תופס כן והוא א' שאם היה סובר הרמב"ם בכבד דהנתינה לרותחין וחליטה בחומץ מועיל רק אחר מליחה והדחה לענין שיהיה מותר לבשלו היה לו להתנות בה"ז שם גבי כבד שאין מועיל הנתינה לרותחין וחליטה בחומץ רק אחר הדחה של מליחה ב' שאם היה הרמב"ם תופס שחליטת החומץ דין שמועיל ממש כמו נתינה לרותחין שאחרי מליחה והדחה היה לו לבאר בדין מליחת בשר והדחה לבישול שצריך נתינה לרותחין היה לו לבאר שכמו שמועיל נתינה לרותחין כן מועיל חליטה בחומץ ולא הזכיר זה כלל הרמב"ם ורק באומצא הזכיר שחליטה בחומץ מועיל כמליחה אבל בבישול לא הזכיר הרמב"ם ז"ל כלל זו החליטה בחומץ

ולכן נלע"ד בשיטת הרמב"ם דודאי לענין בישול אין מועיל כלל הנתינה לחומץ דכפי הנראה ענין החליטה בחומץ ונתינה לרותחין הם ב' פעולות הנתינה לרותחין הוא להוציא את יתר נטפי הדם שלא הוציא המליחה והרותחין מוציאין זה ועל ידי זה הוא מתלבן אבל החליטה בחומץ הוא אדרבה היפך זה הוא כובש ומדחיק את הדם אל תוך ופנימיות הבשר עד שאף על ידי בישול לא יכול לצאת אם הוא רק מקצת הדם שנשאר לאחר מליחה ואם הוא של קודם מליחה הוא מדחיק שלא יצא בלתי פעולה ותנועה המעוררת לצאת.