חלקו של יוסף (רמב"ם) רסב

עכ"ל והוא דוחק ובמחכ"ת אשתמיט ליה לשון העיטור שמפורש כתב ז"ל ומסתמא משום דדם הנפש מובלע בו וההוא אע"ג דלא פריש אסור ולא סגי במליחה אבל דם האיברים דפריש אסור דלא פריש מותר ובמליחה סגי עכ"ל הרי שכתב דודאי הוי דם שלא פירש בשובר מפרקת ואסור משום דדם הנפש הוא והטעם לחלק בין דם הנפש לדם אברים בלא פירש הוא פשוט דדם אברים כיון שאין מחזיק הנפש אם כן כל זמן שלא יצא ולא נפרד מהבשר לא נקרא דם אבל דם הנפש אף דלא פריש כיון שיש בו פעולה נפרדה להחזיק הנפש אסור גם יוצא מדבריו דעל ידי מליחה אין יוצא כל הדם ומותר רק משום זה שנשאר דם אברים שלא פירש אבל דם הנפש שאין זה ההיתר של לא פירש שוב נשאר אסור ולפי"ז היה נראה לישב פשוט לדעת הרמב"ם קושיתנו מהך דשובר מפרקת שמבליע דם באברים אוסר וחליטה בחומץ שלא יצא הדם שרי לפי"ז החילוק פשוט דכאן הוא דם הנפש ובדם הנפש לא מהני הך דמובלע באברים

והש"ך בסימן ע"ו סק"ב גבי צלי אין צריך מליחה לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו כתב ז"ל לשון הרא"ש ל"מ אם נצלה יפה דאז נפלט כל הדם לחוץ אלא אפילו לא נצלה יפה ולא נפלט כל הדם לחוץ שרי כי מה שיוצא לחוץ נורא משאיב שאיב ליה ומישרק שריק ומה שנשאר בתוכו הוי דם האברים שלא פירש ולא חשיב כפירש מה שהולך מצד זה לצד זה וכתב הדרישה ע"ד הרא"ש אלו ז"ל ל"ד למה שנתבאר לעיל בסימן ס"ז דדם שנצרר בתוך החתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אסור דשאני התם שנתעורר מחיים לצאת והוי דם שפירש משא"כ כאן שלא נתעורר לצאת רק מחמת האש הלכך כל מה שבא אליו האש לזוזו ממקומו הוציאו לגמרי ונפל לאש עכ"ל ודבריו תמוהים דהא הרא"ש אפי' מה שנשאר בתוכו קאמר דלא הוי כפירש ובאמת יש לתרץ בקיצור דשאני הכא דלא חשיב פירש כיון דלא פירש מחיים ממקום למקום ואולי יש ט"ס בדבריו עכ"ל

וצריך להבין החילוק בין פירש מחיים ממקום למקום או לא ולפי"ד יש להסביר זה פשוט דפירש מחיים ממקום למקום כיון שנעשה שינוי בהתהות הדם א"א לומר שוב זה שהוא כבשר שהרי לא מבשר זה הוא בטבע אבל לעיקר דברי הש"ך והדרישה בדעת הרא"ש הדבר תמוה א' מה שתפס הדרישה בדעת הרא"ש דפירש ממקום למקום אף לאחר מיתה אסור רק שאין כח בדם לעורר לצאת ממקום למקום על ידי מליחה ויש בו כח לפרוש לגמרי משו"ה שרי שמה שפירש פירש לגמרי הנה דברי הרא"ש מפורשין להיפך שכתב בפ"ק סימן י"ט דלא חשיב פירש מה שפירש ממקום למקום וכתוס' דחולין (יד) ד"ה ונסבין גם הביא ראית תוס' מסכין שחתך עליו בשר דהבשר מותר אף שאסור לחתוך בסכין צנון כיון שלא פירש לגמרי הדם ודברי הרא"ש א"א לפרש כלל באופן אחר גם בתשובת הרא"ש כלל ב' שאלה י"ז מפורש שדעת הרא"ש להתיר פירש ממקום למקום ולא יצא לחוץ וכבר הביא הב"י בסימן ס"ז תשובה זו של הרא"ש גם מה שחידש הש"ך לחלק בין פירש מחיים לפירש אחר מיתה הנה דברי בעל העיטור שהבאנו מתנגדים לדבריו שכתב דאם הוא דם האברים שרי ורק במפרקת אוסר משום שהוא דם הנפש

אבל האמת בשיטת הרא"ש הוא עפימש"כ הרא"ש עצמו בגיד הנשה סימן י"א ז"ל אומצא דאסמיק מחמת מכה שהוכתה הבהמה מחיים ונתקבץ שם הדם והאדים הבשר ולא חשיב כדם האברים שלא פירש עכ"ל ובסימן י"ב שם כתב אע"ג דדם האברים שרי הכא הא דאסמיק שאני לפי שהדם בא ממקום אחר וכנוס בתוכו עכ"ל ולפי"ד כונת הרא"ש פשוט דדם שפירש ממקום למקום הנה שם לא נקרא פירש שאפשר לחזור למקומו אם יהיה בכח מרוצת הדם בזו הבהמה רק שמתה ואין לה מרוצת דם וגבי הך שאין לה מרוצת דם לא חשיב פירש שגם מחיים היה הדרך של הדם להלוך ממקום למקום וכל מקום הוא מקום זה הדם אבל אם הוכתה מחיים ונעשה שינוי שהדם מתחילה הלך בכל מקום ועתה על ידי זו המכה שינתה מקומה ונתקבץ למקום אחד מחיים ואין הולך זה שוב נקרא שהדם פירש ממקומו ואסור וז"ב

ולפי"ז נחלקו הרא"ש ובעל העיטור אם פירש ממקום למקום מחיים אם נקרא פירש ממקום למקום ואסור או לא נקרא פירש ממקום למקום דלבעל העיטור שרי דלא נקרא פירש ממקום למקום ורק איסור של מבליע דם באברים הוא משום דם הנפש ולהרא"ש הוי פירש ממקום למקום

אבל בשיטת הטור נלע"ד שהוא סובר שבאמת לא נחלקו כלל בעל העיטור והרא"ש וז"ל בסימן