חלקו של יוסף (רמב"ם) רס

לכבד רק בצלי משום דלא בקיאינן בחליטה אם כן מוכרח שגם בהך דנתינה למים רותחין אין בקיאין דאי לא"ה יש עצה בנתינה למים רותחין וכיון שאין בקיאין שוב איך מותר לבשל בשר הרי גם שם צריכים ליתן למים רותחין עד שיתלבן לפי"ד הרמב"ם ואין אנו בקיאין בנתינה זו והיא קושיא עצומה ועיין שם שהביא בשם ב"י שאף דיעבד אם לא נתן למים רותחין אסור נראה שאם רק לכתחילה צריך ליתן לא היה קשה ואיני מבין שאף אם רק לכתחילה תיקשה גם כן סו"ס איך מותר לכתחילה לבשל שהרי אין אנו בקיאין בנתינה למים רותחין והרי לכתחילה בעי נתינה למים רותחין מיהו נראה כונת הגאון דאם רק לכתחילה בעי אם כן רק משום ספק דם הוא והך דאין בקיאין בחליטה הוא גם כן רק ספק והוי ס"ס ומותר אבל כבד שמלא דם שם צריך אף דיעבד חליטה ואין כאן רק ספק אחד ולכך כיון שאין בקיאין בחליטה שיש ספק שמא אינו חלוט אסור זה כונת הגאון אבל הרי הגאון הוכיח מדברי מרן הב"י שאף דיעבד אסור בלא חליטה לדעת הרמב"ם ממש"כ הב"י בסימן ע"ז אם כן הדרא קושית הגאון על הרמב"ם לדוכתא איך אכלינן בשר מבושל אחרי שאין בקיאין בחליטה ומליחה בלא חליטה הרי אינו מתיר

ובבית יוסף סימן ע"ז הביא תשובת הרשב"א ח"ג סימן רנא שכתב על דברי הרמב"ם אלו ז"ל ועל מה שצריך הרמב"ם להשליך הבשר לתוך מים רותחים כדי שיתלבן מיד כבוד הרב במקומו מונח שאם כן מליחה מה מהניא דמליחה הא אמרינן דאינה מוציאה מידי דם ואי משום חליטה אפי' בלא מליחה: נמי וטורח במליחה למה סוף דבר לא ידענו דרכו של הרב עכ"ל ולפלא בעיני על תשובה זו של הרשב"א הרי הרמב"ם כתב מפורש בהי"ב דאם חלטו לתוך החומץ מותר לאכול חי הרי דרק חי מותר לאכול ולא מבושל וחליטה דחומץ הרי הוא לפי דעת רבינו כחליטה דרותחין כמבואר בדברי רבינו בה"ז לגבי כבד אם כן הא כתב רבינו מפורש דחליטה לא מהני בלא מליחה אם כן ודאי צריך מליחה וחליטה ואם כן משום הך אין עדיין קושיא על הרמב"ם אבל הקושיות הראשונות שהקשיתי ודאי קשה מאד על הרמב"ם וצריכים ישוב

והנלע"ד בגדר דברי הרמב"ם דודאי סובר הרמב"ם דדם שאינו פורש מותר וס"ל להרמב"ם טעמא משום דכל זמן שלא פירש והוא עם הבשר לא נחשב דם רק בשר אבל ס"ל להרמב"ם דיש חילוק דדם שדרכו לפרוש אם כן אף בעודו בבשר א"א לומר שהוא בשר ולא דם שהרי דם זה דרכו לפרוש מיהו אעפי"כ סובר הרמב"ם דיש חילוק שאם דרכו לפרוש בלא שום פעולה אז אי אפשר לחשוב לבשר שהרי בטבע הוי דרכו לפרוש אבל אם דרכו שלא לפרוש רק על ידי איזה פעולה פורש אז כיון שמעצמו אינו פורש כל זמן שלא פירש הוי הוא בשר ומותר

ולפי כל זה מבוארים יסודי דברי הרמב"ם בהלכות אלו והוא הוא סובר דמליחה מועיל להוציא את הדם שדרכו לפרוש מאליו אלא שבלא מליחה אין שעור לזה מתי יצא כל דם זה שדרכו לפרוש מאליו וממילא אסור שמא לא פירש עדיין לזה הדין שבשר חי אסור לאכול בלא מליחה שמא לא יצא כל הדם שדרכו לפרוש אבל על ידי מליחה הרי יצא כל הדם שדרכו לפרוש מאליו שוב מותר לאכול חי שהרי כמו שהוא חי אין דרך לפרוש הדם והוי דם האברים שלא פירש שאין דרך לפרוש ומותר ואם חולט בחומץ גם כן סובר הרמב"ם שמותר לאכול חי בלא מליחה שחליטה בחומץ מועיל לענין זה שכל זמן שהוא חי לא יפרוש אם כן כל זמן שהוא חי הרי הוי דם אברים שלא פירש שאין דרכן לפרוש ושרי

ולענין בישול סובר הרמב"ם דלא מהני הך דמליחה לבד שמליחה אין מועיל רק לענין זה הדם שדרכו לפרוש מאליו אבל זה הדם שדרכו לפרוש על ידי פושרין או בישול זה לא מהני רק שיטיל לרותחין ואם לא יטיל לרותחין הרי אז יפרוס ויהיה דם האברים שפירש ויאסר ואף שחי מותר אף שיש דם מפני שחי אין דרכו לפרוש ומותר וכן מבואר הך. דהי"ז שאף לאחר מליחה והטלת רותחין יש דם ואעפי"כ דין הוא שמותר בבישול דכיון שעל ידי בישול אינו יוצא שוב הוי לענין בישול דם האברים שלא פירש שאין דרכו לפרוש שאז מותר משום דדם אברים שלא פירש שאין דרכו לפרוש מותר אבל אם ממלאין חלל העוף בבשר אז פורש שוב נשאר דם האברים שפירש ואסור ומיושב ב' קושיות שלנו איך מותר מבושל כיון שיש עדיין דם ואיך מותר חי בלא הטלה לרותחין כיון שיש עדיין דם לפי"ז לק"מ דכיון