חלקו של יוסף (רמב"ם) רנט

ואסור למלוח בשבת שוב הוי מוקצה ואין ראיה כלל דדם שלא נקרש שרי וזה כונת המהר"ח במה שדחה את הראיה דדם שלא פירש. שרי וז"ב בכונת המהר"ח או"ז

ואף שמבואר בפסחים (עג) דאם תקן להוציא מידי איסור אבר מן החי הוי תקון פשוט הוא דזה לא שייך רק אם עצם המלאכה יש כאן דשם יש חבורה רק לסלק המקלקל זה מועיל אף אם מתקן להוציא מן האיסור אבל אם עצם המלאכה אין כאן מה שהוא מתקן להוציא מן האיסור לא נקרא שם מלאכה משום הכי מותר אף בשבת והבן. רמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הל' ט י, יב ויז

ה"ט הטחול מותר לבשלו אפילו עם הבשר שאינו דם אלא בשר הדומה לדם השובר מפרקת בהמה קודם שתצא נפשה הרי הדם נבלע באברים ואסור לאכול ממנו בשר חי ואפילו חלטו אלא כיצד יעשה יחתוך החתיכה וימלח יפה יפה ואח"כ יבשל או יצלה עכ"ל. ה"י אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה כיצד עושה מדיח הבשר תחילה ואחר כך מולחו יפה יפה ומניחו במלחו כדי הילוך מיל ואח"כ מדיחו יפה יפה עד שיצאו המים זכים ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא לפושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם ובהשגות כתב הראב"ד לא שמענו ולא ראינו מימינו וכל האדמומית שיצא אחר מליחה ממנו אינו אלא חמר בשר והמחמיר יותר מכן עליו להביא ראיה עכ"ל. הי"ב כל הדברים האלו לבשר שצריך לבשלו אבל לצלי מולח וצולה מיד והרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואח"כ יאכל ואם חלטו בחומץ מותר לאוכלו כשהוא חי כתב הראב"ד בהשגות לבשר חי אינו צריך מליחה דדם האברים שלא פירש מותר וכ"כ רב אחאי ז"ל עכ"ל. הי"ז עופות שהניחן שלמים ומלא חללן בשר ובצים ובשלן אסורות שהרי דם יוצא לתוכן ואע"פ שמלחן יפה יפה ואעפילו היה הבשר שבתוכן שלוק או צלוי עכ"ל כתב הראב"ד זה אין לו טעם אם הוא מלוח כל צרכו והבשר שבתוכו צלוי איזה דם יאסור אותו עכ"ל

הנה בדעת רבינו בדין דם האברים שלא פירש עיין בכסף משנה בהלכה י"ב שעמד דרבינו סותר עצמו שממה שאסר בשר חי בלא מליחה הרי מוכרח שסובר דדם האברים שלא פירש אסור משום הכי אף בשר חי צריך מליחה וממש"כ בזה בסוף דבריו שאם חלטו בחומץ מותר הרי מוכרח דדם האברים שלא פירש מותר ומהר"י חביב תירץ דחיישינן שמא נפרד קצת משו"ה בעי מליחה אבל דם האברים שלא פירש מותר ובחי בעי קצת מליחה אבל הכסף משנה הקשה על זה שהרי רבינו כתב מולחו יפה יפה והכסף משנה תירץ ז"ל ולישב דברי רבינו נ"ל שהוא סובר שדם האברים אע"פ שלא פירש אסור אם הוא ראוי לפרוש אבל כשחלטו בחומץ מיצמת צמית ושוב אינו ראוי לפרוש משום הכי שרי עכ"ל

ודברי הכסף משנה לענ"ד גם כן נפלאים ותמוהים א' שהרי הרמב"ם סובר בהלכה יוד דעל ידי מליחה והדחה אינו יוצא מכל דמו עד שיטיל למים רותחין אם כן כיון דרבינו סובר דדם האברים אף שלא פירש כל שראוי לפרוש שוב אסור הוא הדין דם שלאחר מליחה והדחה קודם שיטיל למים רותחין אסור אם כן איך התיר רבינו בלאכול בשר חי שלאחר מליחה והדחה מותר הרי יש כאן עדיין דם שראוי לצאת אם לא יטיל במים רותחין וכל שיש דם שראוי לצאת הרי לשיטת רבינו אסור אף שלא פירש הב' תמוה לענ"ד לפי שיטת הכסף משנה בדעת הרמב"ם דאיך מותר כל בשר על ידי בישול לאחר מליחה והטלה למים רותחין הרי אנו רואים מדברי רבינו שאף לאחר מליחה והדחה והטלה למים רותחין אין יוצא כל דמו שהרי כתב רבינו בהי"ז מה"ט שבעוף שלם אם ממלאין בשר אסור אף לאחר מליחה הדחה ומים רותחין מפני שנוטף הדם לתוך הבשר אם כן מוכרח דאף אח"כ יש דם גם הוא ראוי לצאת כה"ג על ידי מילוי בשר אם כן איך מותר לבשל לאחר מליחה והדחה ונתינה לרותחין הרי יש כאן דם האברים ושלא פירש וראוי לפרוש ושוב יהיה אסור לפי דעת רבינו וזה פלא

ובספר תפארת למשה להגאון העמקן מהר"מ זצ"ל מהוראדנא ראיתי שהתפלא לפי שיטת הרמב"ם איך אוכלין בשר מבושל הרי גבי כבד דמהני חליטה בחומץ או נתינה לרותחין עד שיתלבן הביא הרי"ף בשם הגאונים דשדרו ממתיבתא דאין תקנה