חלקו של יוסף (רמב"ם) רנח

דבכבד דם היוצא על ידי מליחה אסור מדין דם ודם הפולט אח"כ שוב הרי הוא כבד ושריא רחמנא

והנה לפי רוב הראשונים ותוס' שתפסו בדעת ר"ת דדם כבד אף קודם שנמלח רק מדרבנן אסור ולא הוי בה איסור דם מה"ת דכבד כולא דם ורחמנא שריא הקשו תוס' בחולין (קיא) שם על מה דקאמר שם דכחלא עלוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן וכבדא עלוי בשרא אסור דדם דאורייתא ע"ז הקשו הרי דם כבד לאו דאורייתא ועיין בראשונים שנשארו בקושיא ורבינו הגר"א ביו"ד סימן ע"ג הוסיף דליכא לפרש דיש דם שהוא דאורייתא ז"א שהרי חלב יש גם כן שהוא דאורייתא ונלע"ד בשיטת ר"ת בזה דהנה דם כבד אף שלענין הך דאיסור דם לאו דאורייתא מ"מ לענין שארי דיני הדם הוי דם דאורייתא וכמו שמבואר בבכורות (נה) דכבד שנימוח באדם מטמא ברביעית משום דם הרי שהוא דם גמור אבל חלב שחוטה וכחל לאו דוקא לענין בשר בחלב מותר רק בעצם אף לשארי דינים אינו חלב וכמבואר ברמב"ם פ"א מה' טומאת אוכלין (הל' כג) דחלב שבכחל אף אם חישב עליו אינו מטמא טומאת אוכלין שבטלה דעתו אצל כל אדם ולענין חלב שבקיבה הוא דפליגי הרמב"ם והראב"ד אם כן חלב שבכחל רק מדרבנן הוא חלב ולזה מותר אבל דם כבד מדאורייתא הוא דם אם כן אף שמותר כל שרבנן אסרו נשאר כמו שאר דם שאוסר וזהו הפירוש דם דאורייתא חלב דרבנן לפי שיטתו של ר"ת שדם כבד שרי מה"ת מ"מ דם כבד הוא דם מה"ת והבן

ומש"כ מהר"ח או"ז לדחות הראיה ממפנין (דף קכח) דמה דקאמר חזי לאומצא היינו על ידי מליחה ומותר למלוח בשבת שאין עיבוד באוכלין לכאורה דברי המהר"ח או"ז היא פלא דז"ל הגמ' איתמר בשר מליח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו ר"ח אמר אסור לטלטלו כו' רב חסדא אמר אסור לטלטלו והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא ואמר רב חסדא חסרון כיס קא חזינן הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא עכ"ל הגמ' ומבואר מכאן דמליח אף אם אינה בר אוזא ולא רכיך מ"מ מותר לטלטלו אם כן החילוק בין בר אוזא לשאר הוא דבר אוזא אף בלא מלח חזי לאומצא אם כן הרי ראית הראשונים ברורה דדם אברים שלא פירש מותר דאי לא"ה איך חזי לאומצא בלא מלח ומה שמותר על ידי מליחה לא מבטל את המוקצה משום דאסור למלוח בשבת ואף שאין עיבוד באוכלין מ"מ מדרבנן אסור וזה לא כדברי מהר"ח או"ז שתפס שמותר למלוח בשבת ולדברי הר"ח או"ז פלא איך יפרש כל הגמרא דפרק מפנין שהביא הוא בעצמו וזה פלא

אמנם נראה דדברי הר"ח או"ז ברורים הם דהנה קיי"ל דבשבת מתקן אסור ויש ב' מינים מתקן הא' מתקן בעצם הדבר שהוא משום מכה בפטיש ובאוכל אף משום מבשל כמו שמבואר בראשונים דמליח כרותח יש בו משום מבשל וכמו שהביא גם המגיה לתשובת מהר"ח או"ז הגאון מהרמ"מ יפה דברי הר"ן ע"ז (עד) דבמולח יש משום מבשל ואף דבבישול בעינן תולדות אש כמבואר שבת (דף מא) מ"מ עיקר הטעם דאי לאו הכי לא הוי דרך בישול כמש"כ רש"י בשבת שם אם כן מליח שהוא כדרך חייב משום מבשל ויש לבאר בזה עוד כונת רש"י שם וכ"כ הנוב"י מהדו"ת סימן מ"ג ובזה מבואר דמיושב קושית הראשונים במנחות (כא) דרבי קרא דתמלח אפילו בשבת והקשו ל"ל קרא הא אין עיבוד באוכלין עיין בחידושים המיוחסים להרשב"א במנחות שם [באמת אינו להרשב"א לכל מי שרגיל בדברי מרן הרשב"א ותורתו על לשונו אבל הוא לאחד קדוש מהקדמונים] לפי"ז פשוט דבמליח יש משום מבשל וצריך קרא להתיר בשבת הב' יש במלח מתקן משום עצם האיסור שקודם שנמלח היה הבשר אסור משום דם ועתה המליחה מתרת שמוציא הדם ולמ"ד דם האברים שלא פירש אסור מה"ת הוא מתקן דאורייתא ולפי זה מבואר פשוט דהר"ח אור זרוע תופס דמה שהוא מתקן רק האיסור לא נקרא כלל מתקן ואין בו איסור שבת אבל מה שמתקן בשר קשה שמתרכך וראוי לאכילה זה הוי מתקן וחייב משום מבשל ולפי"ז כונת הר"ח אור זרוע פשוט הוא לדחות ראית הראשונים שיש בהך דבשר חי היתר בלא מליחה לפי"ז אין היתר בלא מליחה אבל לענין מוקצה יש חילוק בין בשר חי לבשר חי והוא דבשר חי שהוא בעצם רכיך אם כן אף עתה חזי לאומצא רק איסור דם אינו מניח ומותר למולחו בזה מהני הך דמליח כדי לסלק איסור דם ומותר אפילו בשבת משום הכי לא הוי מוקצה אבל בשר שאינו רכיך ולא חזי לאומצא שם הרי המלח מרכך