חלקו של יוסף (רמב"ם) רנז

דכל שנעשה כבד שוב הותר אף אם הוא דם דכבד שריא רחמנא אם כן מוכח מזה דכל זמן שלא פירש הוא עצם הדבר ולזה בכבד הוא עצם כבד ובבשר הוא עצם בשר ולזה דין הוא שכבד שריא וכן בבשר שריא דם האברים שלא פירש וז"ב בכונת ר"ת

וביסוד זה דהטעם דדם אברים שלא פירש מותר משום דכל זמן שלא פירש לא הוי דם רק בשר בזה יתישב לי מה שתמה הגאון רע"א בגליון הש"ס בחולין (יד) תוס' ד"ה ונסבין שהוכיחו דדם שלא פירש מותר מה"ת ואע"פ שנפלט מצד זה לצד זה כל שלא פירש לגמרי לא נקרא דם שפירש ועל זה סיימו תוס' והא דאמרינן בפ' כל הבשר לקמן (דף קיג) גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא תרי מ"ט לא משום דפריש מהאי ובלע מאידך חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע מהאי גיסא התם פריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר עכ"ל ותמה רע"א ז"ל תמיה לי כיון דדנין דבלע מהאי גיסא ולא יצא על ידי מליחה מה בכך דהוי עתה דם שלא פירש מ"מ איך מבשלין אותו דאז יהיה פרוש וצ"ע עכ"ל וכונתו להקשות למה הקשו תוס' דלא פלט לגמרי ויהיה מותר סו"ס הרי על ידי המליחה הגיע ועל ידי בישול יוצא ואז שוב יהיה אסור ושפיר פריך בגמ' זה כונת קושיתו

אמנם לענ"ד נראה לתרץ פשוט דהנה שיטת תוס' ידוע דדם שבישלו מותר מה"ת וכ"כ תוס' עצמם גם בחולין (קיא) והנה בה"ו ביארנו שיטת הסוברים דדם שבישלו מותר מה"ת דהם סוברים פשוט הפירוש דכיון שבשלו נפק מתורת דם שעתה שבישל נשתנה לדבר אחר לגמרי ואין עליה כלל תורת דם והנה מדרבנן אסור דם שבישלו כמש"כ תוס' (דף קיא) ד"ה דם דאורייתא דעד שלא נתבשל דאורייתא ועתה האיסור דרבנן וכ"כ הראשונים והנה פשוט דטעם הראשונים שמדרבנן אסור דם שבישלו הוא משום דכיון שקודם שבישלו היה דם והוא יוצא מדם אם כן מחזי כדם וכדי שלא להקל באיסור דם גזרו עליה שיהיה דין יוצא ויהיה אסור אף דמדאורייתא לא שייך יוצא כמש"ב בה"ו לפי"ז פשוט דעד כאן לא גזרו רבנן רק אם קודם שפירש היה דם שיאסר משום יוצא אבל אם קודם שבישל לא היה דם ועתה על ידי בישול א"א לקבל שם דם הרי לא הוי כלל יוצא מדם שהרי מעולם לא היה דם ועתה שבשלו נפק מתורת דם ולא קיבל ג"כ מעולם שם דם א"כ לא הוי כלל דם שבישלו שוב מותר אף מדרבנן ולפי"ז מבואר פשוט כונת תוס' כאן דקודם שפירש הרי היה בשר ולא דם ועתה לא יפרוש רק על ידי בישול ולא יהיה גם כן דם אם כן אף מדרבנן שרי ולמה אם פירש מהאי גיסא להאי גיסא אסור הרי לא פירש לחוץ ולא קבל כלל שם דם משום הכי הוכרחו תוס' לפרש דמהאי גיסא אין הפירוש שרק יצא מהאי גיסא על ידי מליחה רק יוצא לחוץ על ידי מליחה והבן

ובאמת לפימש"ב בה"ו שיטת בעל העיטור דדם שבישלו האיסור מה"ת משום יוצא מן האיסור והמעיין בדברי קדשו יראה שסובר שאין כלל איסור דרבנן בדם שבשלו אם כן לפי"ד ודאי הדין דין אמת דדם אברים שלא פירש ועתה על ידי הך בשול פורש שאין בו כלל איסור דמשום יוצא מאיסור אין לאוסרו שאינו יוצא מאיסור שתחילה לא היה איסור שדם אברים שלא פירש הוא ועתה כשיצא לא נתהוה דם שתיכף נתבשל ולפי"ז אף תוס' שחולקים על העיטור וסוברים דדם שבישלו דרבנן אף הם מודים דמ"מ דם שבישלו כה"ג אף דרבנן שרי משום דרבנן לא אסרו כה"ג וכמש"ב דעיקר מה שעשו רבנן הוא רק זה שיהיה יוצא מאיסור וכאן לא שייך זה

ובשיטת הר"ח אור זרוע נראה שפירש בדברי ר"ת באופן אחר דיש ב' מיני דם שפירש הא' יש דם שפירש על ידי מליחה זה לא נקרא כלל כבד שהרי הוא דם וכמו דאם דם האברים שלא פירש עדיין אסור דמוכרחים לומר שאף שהוא עדיין מובלע באברים מ"מ הוא דם כן בהך דדם הכבד היוצא על ידי מליחה גם כן הוא דם ולא כבד הב' הוא דם הכבד שאינו יוצא על ידי מליחה זה באמת אינו דם שרק מפני זה שהכבד מלא דם מפני זה הרי הוא יוצא מהכבד אחר מליחה אם כן נקרא כבד וכבד אף שהוא דם שרי רחמנא וס"ל להר"ח או"ז דעד כאן לא מבעי ליה אי כבדא שרי רק לאחר מליחה משום דאז הדם נקרא כבד ולכך סובר הר"ח אור זרוע דרק לאחר מליחה הותר דם כבד ולזה הקשה הר"ח או"ז דמאי ראיה היא דדם האברים שלא פירש שרי ממה שכבד מותר לאחר מליחה הרי אחר מליחה הדם הוא כבד ולזה בכבד שריא אבל דם האברים שיוצא על ידי מליחה אפשר שאף קודם שפירש נקרא דם ולא שרי על ידי מליחה והבן ולפי"ז יש בזה שיטה ג'