חלקו של יוסף (רמב"ם) רנו

דין שמטמא משום דם הרי דבלא נימוח אין לו דין דם ושוב הדם שבו שיש לו דין דם שוב אסור מדין דם ולכן מבעיא ליה אם מהני מליחה כיון שאינו מוציא כל הדם ואף דכבד שנימוח מטמא משום דם אעפי"כ דין שכבד שנמוח יש דין שהוא מותר דכל דם שנתהוה מדבר היתר מותר ורק דם שנתהוה מבהמה אסור וכמו כל דם של מהלכי שתים שמותר משא"כ לענין טומאה שם אזלינן בתר כל דבר אשר יוצא ממת ואם זה הדם יצא ממת טמא

ושיטת רבינו הוא כשיטה הב' משום הכי פסק דלכבד לא מהני מליחה רק צריך חליטה בחומץ או ברותחין ונראה דלרבינו מוכרח כן שהרי רבינו עצמו חשב לעיל בה"ד בין דם האברים לדם הכבד הרי דסובר רבינו שאף דם הכבד נאסר וכ"כ הראב"ד שדם הכבד רק בבן פקועה ושליל שריא אם כן לדידהו החידוש הוא דלא מהני מליחה בכבד

ומצאתי בתשובת מהר"ח אור זרוע סימן כ"ד שכתב ז"ל מה שהביא ר"ת ור"י ראיה דלצלי לא בעי מליחה כלל דדם האיברים שלא פירש מותר מדרב הונא ורב נחמן דחלטי להו כבדא בחלא חולין (קיא) איני מבין דהכבד כולו דם ורחמנא שריא ור"ת בעצמו מתיר לבשל אחר מליחתה אעפ"י שלעולם פולטת כדתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת וכתב בספר המצות וז"ל אינה נאסרת כשמבושלת לבדה בקדרה שתדירה תמיד לפלוט ואפילו שלוקה לגמרי שמסתמא היה לה לגמור פליטתה אעפי"כ הואיל ויש בו רוב דם פולטת תמיד ואינה בולעת לעולם וכן הלכה עכ"ל ואם כן לא גזרו על דם כבד הפורש לתוך הקדרה אחר ששהה כדי מליחה וכש"כ שלא גזרו על דם הכבד שלא פירש כלל אפילו אם דם האברים שלא פירש אסור בכבד דכוליה דם לרחמנא שריא לא גזרו וכן נאמר גם לפירש"י שאוסר לבשלו אחר המליחה ומתיר לבשלו אחר צלייה כי מחמת הצלייה מתקשה כמו על ידי חליטה ומדאמר שמואל שם (קיב) ככר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה לפי שמתוך דוחק הסכין נפלט הדם שבתוך הבשר לתוך הככר אבל הבשר מותר אע"פ שלא נפלט עדיין כל דמו גם מזה איני רואה ראיה שיהא דם אברים שלא פירש מותר שהרי התם מיירי בנצלה כל צרכו כך כתב רבינו אבא מארי זצ"ל וכ"כ בספר המצות וז"ל ומזה אין הלכה כשמואל שאוסר הככר אלא כרבא שמתיר והואיל והבשר נצלה כל צרכו עכ"ל וא"כ שאפילו בנצלה כל צרכו אוסר שמואל שלא נפלט כל דמו גם על ידי מליחה אין כל הדם נפלט ותימא אם שמואל לא היה אוכל בשר מבושל אחר שנמלח ושהה כדי מליחה אלא נראה דשמואל לא אסר הככר אלא משום מראית העין כמו דם השיניים שעל הככר שצריך לגוררו ודם דגים שאין בו קשקשים ומבר אווזא פ' מפנין (דף קכח) דהוו מטלטלין בי רב חסדא בשבתא משום דחזי לאומצא שמא מותר למולחו כמו ביצה ולא דמי לצנון שאסור להשהותו במלח בשבת כי בזה הוא מיתקן אבל הבשר אינו מיתקן בשהיתו במלח אלא שמוציא את דמו ויהא מותר כרבא דאמר אין עיבוד באוכלין עכ"ל המהר"ח או"ז

ודבריו לכאורה מפליאים שהרי המהר"ח תפס כשיטת ר"ת דדם כבד אינו אסור כיון דכבד שריא רחמנא אעפ"י שהוא כולו דם אם כן מה זה שסיים שר"ת מתיר לבשל את הכבד אחר מליחה הרי לר"ת אף קודם מליחה מותר לבשל הכבד מפני זה שפולט ואינו בולע ודם שבפנים שרי גם קושית הר"ח או"ז על ר"ת היא קושיא חזקה דלר"ת לשיטתו מאי מביא ראיה מחלטי להו כבד הרי דם זה הכבד לית ביה כלל הך דאיסור דם לזה שריא

ונלע"ד בביאור שיטת ר"ת שהביא ראיה מכאן דדם אברים שלא פירש מותר הוא פשוט דהנה הטעם דדם אברים שלא פירש מותר הוא משום דכל זמן שלא פירש לא קבל עדיין שם דם והוא בשר לכך שריא והנה כבר הכרחנו מהך דבכורות (נה) דאף דעיקר הכבד מדם מ"מ עתה שלא נמוח יש לו דין כבד ולא דין דם לפי"ז לכאורה פלא על שיטת ר"ת וסייעתו שבנו דדם הכבד שריא שהרי עיקר הכבד דם ושריא רחמנא לפי"ז הרי לא מצינו היתר רק בזה שקבל שם כבד ובטל ממנה דין דם ולזה אף אח"כ מותר משום הך דכבד שרי רחמנא אבל היכא שמעולם הוא דם לא מצינו דשרי רחמנא ושוב הרי דם של כבד שמעולם הוא דם מנ"ל דשרי רחמנא ולזה הוכיח ר"ת דדם האברים שלא פירש שריא רחמנא ומשום דאז הוא בשר לפי"ז גם דם הכבד שלא פירש שרי משום הך דדם כבד כ"ז שלא פירש הרי הוא כבד וכבד שרי רחמנא אעפ"י שהוא דם ולזה דין הוא גבי דם אף אם פירש מן הכבד שריא