חלקו של יוסף (רמב"ם) רנג

ואין בו שום איסור רק מדרבנן וכמבואר כל זה בראשונים עיין בטור סימן עו שם ולפי"ז צריך להבין המשך הסוגיא לפירוש תוס' דהרי זה חזינן לפי פירוש תוס' דאף אם דם שקרש ואכלו עובר עליו משום דראוי הוא בחטאות חיצוניות מ"מ בשלו שאינו ראוי בחטאות חיצוניות שם דין הוא שאינו עובר והטעם דבשלו נפק מתורת דם אם כן כשפריך על הך דהקפה בחמה דנימא הואיל ואידחי הא צריך לומר דשעה שהוא הקפה בחמה נפק מתורת דם וכדם שבשלו הוא אם כן מה משני על הך דין של הקפה דלמא כאן בחטאת החיצונית הרי הקפה שוב הוא דומה לבישול ואף לחטאת חיצונית אינו ראוי ולמה עובר עליו

ונלע"ד בזה בהבנת הענין פשוט דתוס' סוברים דב' שאלות היה כאן בגמ' הא' דהקפה הוא כמבושל ונפק מתורת דם וע"ז תירץ דזה אם הוא כמבושל שנפק מתורת דם יש חילוק בין הקפה באור דלא הדר אז שייך לומר דנפק מתורת דם אבל הקפה בחמה דהדר אם כן לא שייך לומר שנפק מתורת דם שהרי ממה שהדר אנו רואים דבגוף זו החתיכה יש עדיין דם והך דהדר הוא בחינה שנקרא דם וע"ז פריך בגמרא שאלה ב' והוא דאף שהדר ולא נפק מתורת דם מ"מ הרי כיון שהקפה הוא כמו קרוש שהוא אין ראוי לכפרה ולא יהיה בו דין כרת כמו דם שקרש דאף דלא נפק מתורת דם כיון שאין ראוי לכפרה אין בו כרת וע"ז משני בחטאות חיצוניות ר"ל דכשר אף קרוש אם כן הקפה כיון דהדר במציאות הוא דם רק שאינו ראוי לכפרה ע"כ מהני הך דחטאת חיצוני שראוי לכפרה דהרי שם אף קרוש נמי ראוי לכפרה

איברא דלפי שיטת תוס' צריך להבין דכיון דאף שדם הוא אם אין ראוי לכפרה שוב אינו עובר עליו כמו דחזינן בקרוש בחטאת פנימית ואף שדם זה בחטאת חיצוניות כשר מ"מ אינו עובר עליו משום דם כיון שכאן אינו ראוי אם כן למה בחולין עובר הא אינו ראוי לכפרה ותו למה בחולין בקרש אינו עובר הלא בעצם אינו ראוי ורק משום הך דין של שראוי במקום אחר בקרבן חייב אם כן אף בקרש הוא ראוי במקום אחר בקרבן ולמה בקרש בחולין אינו עובר למ"ד לא אמרינן הואיל וכנגדו ראוי וכדחזינן מהגמ' דדם חמור שקרש אינו חייב עליו רק למ"ד דאמרינן הואיל כנגדו ראוי וזה פלא לשיטת תוס'

ונראה לענ"ד בביאור סברת תוס' דבקרש בחולין אינו עובר שודאי גם תוס' מודים שקרש שנשתנה מברייתו אין לחייבו משום דם ובדם יש ב' חיובים א' משום דם הנפש אף אין ראוי לכפרה הב' בהקפה שאינו כברייתו שם החיוב הוא משום הך דראוי לכפרה הג' בבישלו שם נסתלקו כל החיובים משום דנפק מתורת דם

וראיתי לשאגת אריה שתמה לפי השיטות דדם שבישלו אינו עובר משום דאינו ראוי לכפרה דנהי שכרת אין בו שאין ראוי לכפרה מ"מ למה אין בו לאו כמו דם אברים ולק"מ דדם שבישלו כיון שנשתנה מברייתו אף משום לאו אין לחייבו רק דראוי לכפרה הוא המוסיף חיוב וזה הוא דתלוי אם ראוי הוא לכפרה מוסיף חייב אף בחולין חייב לפי שיטת תוס' בקרש ולפי שיטת רש"י אף בבישל דבישל גם כן רק נשתנה אבל לא שנתבטל מציאות הדם ולשיטת תוס' נתבטל מציאות הדם בבישלו

השיטה הג' היא שיטת העיטור הביאה השאגת אריה דאיכא למ"ד דדם שבישלו מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוי אחצי שעור וע"ז תמה השאג"א על סברא זו דכיון דלא עבר מנ"ל דאיכא איסורא ומהיכא תיתי לחדש בזה מלבנו איסורים ונשאר בצ"ע על העיטור

ונלע"ד בסברת בעל העיטור דהנה לכאורה יש לתמוה לכל השיטות דדם שבישלו רק מדרבנן אסור נהי דעתה הוא נפק מתורת דם ואינו דם אבל סו"ס הרי הוא יוצא מאיסור וכל יוצא מאיסור הרי נאסר מהטמאים ולמה דם אם בישולו מה"ת מותר לגמרי ור"ל לכאורה דשאני איסור דם מכל האיסורים דאיסור דם הוא משום ראוי לכפרה א"כ באין ראוי לכפרה שוב נפקע עיקר איסור הדם ולא דמי לשארי איסורים שאיסורן מונח בגוף הדבר שהם עצמם משוקצים אבל לפי מש"ב ז"א דגם בדם יש איסור אחר לבד ממה שראוי לכפרה אם כן הדק"ל למה לא יהיה נאסר משום הך דיוצא מן האיסור גם פלא הרי מבואר בבכורות (ו) דדם נעכר ונעשה חלב ושוב חידוש הוא מה שדם נעכר ונעשה חלב שאעפי"כ חלב מותר ולפי"ז מאי חידוש הוא הרי לא גרע מה שנעשה חלב מאילו בישלו וכמו דבישלו מותר משום דנפקע דין דם כן חלב מותר גם נסתר מה שרצינו