חלקו של יוסף (רמב"ם) רנב

הא' של השאגת אריה דצריך קרא דדם אין צריך מלח אף בחטאות החיצוניות ונלע"ד דהנה זה מוכח דדם על ידי מלח כיון דמליח הוא כרותח דם זה נעשה קרוש על ידי מליחה וזה מוכרח מהסוגיא דהרי קאמר דלמא כאן בחטאות החיצוניות ולפי שיטת רש"י עיקר הטעם דבישלו אינו חייב כרת הוא משום שאינו ראוי לזריקה ולכך מליח שהוא כבישול גם כן אין ראוי לזריקה ולפי מסקנא באמת הואיל וכנגדו ראוי חייב אם כן מליח בע"כ קרוש דאי לאו הכי אמאי פטור הרי מבואר הטעם דעיקר מה שדם שקרש אינו ראוי בחטאת הפנימי משום וטבל והזה ולאו בר טבילה והזאה היא אם כן אי נימא דמליח בר טבילה והזאה היא משום דלח שוב אף בחטאות הפנימיות ראוי שוב הלא צריך להיות חייב על מליח לכו"ע כרת בע"כ דלא שייך טבילה והזאה אף במליח משום שהרי קרוש הוא והנה אף דבחטאות הפנימיות דין הוא שקרש כשר פשוט דלא הוכשר רק לזריקה אבל שיריים דבהן כתוב שפיכה ודאי צריך שלא יהיה קרוש אם כן הרי מוכרח הוא דאף חטאות החיצוניות גם כן דין הוא שצריך להיות בלא מלח דאי לאו הכי שפיכת שיריים איך משכחת לה

הקושיא הב' שהקשה השאגת אריה מהך דאין צריך קרא למעט דם מנותר וטמא שהרי אין איסור חל על איסור אשתמיט ליה במחכ"ת הג' שבאמת כן הקשו תוס' בזבחים (מה ע"ב) ד"ה אבל ותירצו דצריך קרא להביא ב' שערות אח"כ דהוי בת אחת ולפי"ז מיושב גם הקושיא הג' דל"ל קרא דחלב ודם לר"ש לפי"ז פשוט דצריך קרא דחייב על דם קדשים משום זרות גבי הביא ב' שערות דחל בבת אחת

הקושיא הד' בדם חמור דמאי אתי לאשמיענן רב פפא הא מתניתין היא שעל דם בהמה טמאה חייבין נלע"ד לשיטת רש"י לתרץ פשוט דהנה אי נימא דלא אמרינן הואיל שכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות צריך להבין לפי"ז איך חייבין כרת על דם בהמה טמאה הרי אינו ראוי לכפרה וכן על דם חולין איך חייבין כרת הרי עתה שהוא חולין אינו ראוי לכפרה וכמו גבי דם שקרש בחטאות הפנימיות שאינו ראוי לכפרה דפטור אף שיש מקום שראוי והיינו בחטאות החיצוניות אעפ"כ פטור בחטאות הפנימיות ומ"ש זה מזה

ונלע"ד בזה דלשיטת רש"י צריכים לומר דודאי יש ב' גדרים בחיוב דם הא' היכא שלא קרש שאז הוא דם הנפש אז חייב משום דם הנפש הב' אם קרש אז נשתנה מדם הנפש שדם הנפש הוא לא בקרוש אבל אז יש חיוב כרת משום כי הדם בנפש יכפר ומה שיכפר היינו שראוי לכפרה זה נותן גם כן דין כרת ולפי"ז בחולין שלא קרש בזה ודאי אין צריכים להך סברא דראוי לכפרה אלא פשוט דאז חיובו הוא משום דם הנפש אבל חולין שקרש שאז אי אפשר לחייבו משום דם הנפש וצריך לחייבו משום הך דראוי לכפרה בזה שייך המחלוקת אם אמרינן הואיל שכנגדו ראוי משום זה חייב כרת אף בחולין או לא אמרינן לענין כפרה הואיל שכנגדו ראוי ושוב אי אפשר לחייבו כרת משום ראוי לכפרה וצריך לחייבו משום הך דדם הנפש ואי אפשר לחייבו שהרי קרש ולפי"ז גם דם חמור אם קרש אם חייבין עליו כרת תלוי בזה אם אמרינן שכנגדו ראוי שוב אף שקרש אפשר לחייבו כרת משום ראוי לכפרה אף שאי אפשר לנו לחייבו כרת משום דם הנפש אבל אם לא אמרינן שכנגדו ראוי שוב הרי אי אפשר לחייבו רק משום דם הנפש ובקרש דלא שייך דם הנפש ודאי א"א לחייבו וחידוש רב פפא הוא דלא רק בראוי לקרבן אמרינן דחייבין משום הך כרת דראוי לכפרה אלא אף בא"ר לקרבן כטמאה גם כן יש החיוב כרת של ראוי לכפרה וכמו שפירש"י ולפי"ז פשוט דאין להקשות דמפורש הוא במשנה דדם נוהג בבהמה טמאה לפי"ז לק"מ דהוי אמינא שאיסור דם שנוהג בטמא הוא רק זה האיסור של דם הנפש אבל איסור זה של ראוי לכפרה אין נוהג בטמאים והשמיענו רב פפא חידוש שאף איסור נוהג בטמאים וזה מוכרח בעומק הסוגיא לפירש"י והרמב"ם ולפלא על רע"א ושאג"א שנדחקו ונשארו בצ"ע בזה

ולפי"ז מבואר פשוט דודאי מדוקדק לשון הגמרא כיון דמלחו וכיון שבשלו נפק מתורת דם ר"ל שבמציאות נפק מתורת דם משו"ה אין לחייבו רק מדין של ראוי לכפרה והבן

וזה שיטת רש"י ורמב"ם ולכך סברי דלמסקנא דם שבישלו הואיל וראוי בנגדו בחטאות החיצוניות עובר משום ראוי לכפרה

השיטה הב' היא שיטת תוס' שהם סוברים דדם שבישלו למסקנא גם כן אינו עובר עליו