חלקו של יוסף (רמב"ם) רנא

ולא נתבאר זה בדברי רבינו עכ"ל עיין לחם משנה שכתב דלשון רבינו משמע היפך יש מי שכתב אלא דאף בבשלו גם כן חייב כרת מדלא כתב בלב בהמה שאם אכלו קודם בישול חייב עליו כרת והעד שלא כתב רבינו בשום מקום דדם שבשלו שאינו חייב כרת

וראיתי לבאר בזה קצת בס"ד דין דם שבישלו ושלש שיטות נאמרו בזה לרבותינו הראשונים וכמו שנבאר ונקדים מה שראיתי בשו"ת שאגת אריה החדשות בסימן ט"ז שם האריך בפלפול עצום ורב לבאר דשיטת תוס' היא העיקרית ולפנינו יתבאר דשיטת הרמב"ם הוא ג"כ כשיטת רש"י אם כן צריכים לישב דבריהם הקדושים גם נבאר שיטת בעל העיטור שתמה בשאגת אריה עליו

ונעתיק לשון הסוגיא דמנחות (כא) גופא אר"ז אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב רבא וקא אמר לה להא שמעתא איתביה אביי הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ל"ק כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר בחמה נמי לימא הואיל ואדחי אדחי דהא בעי מניה ר' מני מר' יוחנן דם חמור שקרש ואכלו מהו אמר ליה הואיל ונדחה ידחה אישתיק אמר ליה דלמא ודאי כאן בחטאות החיצוניות כאן בחטאות הפנימיות אמר אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא דם שקרש בחטאות חיצוניות ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות אמר רב פפא הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות עכ"ל הגמ'

ובפירוש זו הסוגיא נחלקו רש"י ותוס' רש"י סובר דדם שבישלו ודם שקרש שאינו ראוי להקרבה תרווייהו מחד טעמא הוא דכיון שאין ראוי בחטאות הפנימיות שוב נפק מתורת דם לפי"ז לפי המסקנא דקאמר דהואיל וכנגדו ראוי שוב אף דם שבישלו כיון דהואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות חייב עליו כרת ולזה סובר רש"י דלפי שיטת רב פפא ורבא שוב הדין הוא שדם שבישלו חייבין כרת כיון שראוי לכפרה ולכך פירש"י בחולין (קט) דאם לא קרע ובישל חייבין כרת וכן הוא גם שיטת הרמב"ם שלא הביא בשום מקום דדם שבישלו אינו עובר עליו

והנה השאגת אריה שם עמד להקשות על שיטת רש"י כמה קושיות א' הקשה השאגת אריה מסוגיא דמנחות (כא) גופא דשם פריך על הך דמעל מנחתך ולא מעל דמך טעמא דמיעטיה קרא לדם הא לא"ה הוי אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפק ליה מתורת דם דאר"ז אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו ור"י אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו ואי"נ כשיטת רש"י דדם שבישלו לא גרע מדם שקרש ובחטאות החיצוניות ראוי אם כן דלמא צריך קרא דדם אין צריך מלח בחטאות החיצוניות ב' הקשה השאג"א דמבואר ביומא (נט) ובמעילה (יא) דכתיב תלתא קראי בדם חדא למעוטי ממעילה וחדא מנותר וחדא מטומאה ומעתה לר"ש דאי"ל בכריתות (כג) דאף בקדשים אין איסור חל על איסור ל"ל קרא דנותר אין חל על דם וכן טומאה הרי אין איסור חל על איסור וא"א שיחול נותר על דם וכן טומאה דאיסור דם קדים אע"כ דדם שבישלו אין בו איסור דם ולא כשיטת רש"י משו"ה צריך קרא דאין בו נותר וטומאה אף בבישלו הג' השאג"א מכריתות (ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה ב' אף דם לוקה ב' דברי ר"י ולרבנן חלב ודם אתי דדם שחלבו חלוק מבשרו אין מצטרף אוציא דם שרצים שדמו כבשרו מצטרף וע"ז הקשה דר"י דסובר דחייב על דם משום זרות בע"כ דסובר איסור חל על איסור דאי לא"ה איך חל זרות על דם אם כן לר"ש א"א לסבור כר"י שהרי סובר אין איסור חל על איסור וצריך לומר כרבנן לענין צירוף ותיקשה לר"ש למה לי צירוף הרי הוא סובר כ"ש למכות ואין צריך כלל צירוף בע"כ דדריש כר"י לענין שחל זרות ולענין דם שבישלו שאין עובר בבישלו משו"ה צריך קרא דמ"מ משום זרות חייב ולא כשיטת רש"י דבבישלו עובר על דם הד' הקשה שאגת אריה על פירש"י במה דקאמר ר"פ הלכך דם חמור שקרש ואכלי חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות דלמה ליה לר"פ למילף מזה הא משנה מפורשת בכריתות (כב) דדם בהמה טמאה חייבין עליה והחידוש דקרש גם כן אינו חידוש בדם חמור דכמו שבטהורה אף שאינו קרבן אמרינן הואיל וכנגדו ראוי גם בטמאה כן דמ"ש וזה פלא וכבר הקשה כן גם רע"א בגליון הש"ס ונשאר בצ"ע

והנלע"ד לתרץ כל הקושיות ונקדים לתרץ הקושיא