חלקו של יוסף (רמב"ם) רנ

זה הוא מחזיק הנפש ותיכף משנברא ומחיה הבהמה יש בו דין דם הנפש משו"ה אף שהוא כשחוט לא התיר הדם שאסור משום מציאות זה הדם והבן כי זה מוכרח בדעת רבינו

לפי"ז כונת הראב"ד בהשגה פשוט דכיון דעיקר הטעם שאין על הדם היוצא מבית השחיטה דין דם הנפש הוא מפני שנקרא שחוט וכבר ניטלה ממנה הנשמה אם כן בדם שחיטה הוי ליה להרמב"ם לחלק שהדם שיוצא מבית השחיטה שהוא מן הריאה ומן הכבד ואינו דם הנפש רק משום שחיטה כאן שכבר שחוטה שוב דין הוא שאין בו כרת אבל דם הקילוח דשם דם הנפש הוא במציאות לא גרע מדם הלב דאף שהוא כשחוט מ"מ כיון שהוא דם הנפש במציאות יש בו כרת ושוב הוי ליה לרבינו לבאר שרק הדם היוצא מבית שחיטתו שהוא מן הריאה ומן הכבד אין בו כרת אבל דם הקילוח של בית שחיטה יש בו כרת וז"ב בפירוש ההשגה

ולפי פירוש המגיד משנה שסובר הראב"ד דאף שבן פקועה אין צריך שחיטה מ"מ דם היוצא בשעת שחיטה הוא דם הנפש נראה לבאר דנחלקו אם מה שבן פקועה אין צריך שחיטה משוי לה במציאות כמת או לא דראב"ד סובר דכיון שבמציאות הוא חי אם כן רק דין שחיטה אין בה אבל דין של דם הנפש שהשחיטה גורם הרי לא רק בשחיטה אלא אף בכל אופן של הריגה שהנפש יוצא וכמבואר גם כן ברמב"ם בהתזת הראש אם כן שוב שפיר נקרא דם הנפש וחייב כרת אבל הרמב"ם סובר לחלק דודאי כאן אין הדין שחיטה רק דין הוא שמיתה שמוציא נפש דם היוצא בזו השעה מחשב דם הנפש לזה אף התזת הראש שיש לו דין מיתה שהרי נעשית מתה לענין זה שמטמא וכדומה שפיר נותן דין בהדם שיש לו דין של דם הנפש אבל בן פקועה שאין מיתתה נותן בה כלל דינים ואף קודם היתה חשובה כמתה שוב אין הדם היוצא בשחיטה אינו נקרא דם הנפש ואין בו כרת רק דם האיברין הוא והבן. רמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הל' ו

הלב בין לצלי בין לקדרה קורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואם בשל הלב ולא קרעו קורעו אחר שבשלו ומותר ואם לא קרעו ואכלו אינו חייב עליו כרת במה דברים אמורים בלב העוף שאין בו כזית דם אבל אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מדם שבתוך הלב שחייבין עליו כרת עכ"ל

עיין לחם משנה שהביא בשם רלב"ח בתשובה שדקדק בלשון רבינו דלמה אמר רבינו שאין בו כרת משמע דרק כרת אין בו הרי אף מלקות אין בלב עוף כיון שאין בו כזית דם ותירץ דכזית דם אפשר שיש אבל כזית דם הנפש אין ועל זה דקדק רק כרת אין בו עכ"ד ולכאורה יש לעמוד ע"ז הרי כבר הבאנו פ"ב ממאכלות אסורות ה"ג דברי רש"י בכריתות (דף ד) דאף שדם הוא כבשר מ"מ אי אפשר להצטרף למלקות במקום שדמן חלוק מבשרן משום דזה שעל דם חייבין כרת ועל בשר לא זה עושה אותו למין אחר שאי אפשר להצטרף אם כן גם דם הנפש עם דם שאר האיברים שהם מחולקים שזה בכרת וזה בלאו הוי לן למימר שאינן מצטרף שזה עושה אותם למינים חלוקים ואיך כתב רלב"ח בפירוש רבינו דכיון שדם הלב עם המתכנס יש כזית מצטרף ללאו הרי חלוקים הם שדם הלב הוא בכרת ודם המתכנס ללב אין חייבין עליו כרת והם ב' מינים לצירוף ואי אפשר לצרפם

ונראה לחלק פשוט דגבי בשר ודם שבעצם הם חלוקים רק אנו באים לעשות מין אחד עם בשר על זה אנו אומרים כיון שרואים שהתורה חילקה שזה חייב כרת וזה לא גם התורה עשתה אותם לב' מינים ואי אפשר לצרפם משא"כ דם ודם הרי דם הנפש לבד ממה שהוא כח של זה שהנפש יוצאה בה לבד זה הוא גם דם עצמיי לענין זה הוא מין אחד ומצטרף ומה שהוא כרת א"א לעשות למין אחר דהאיסור נוסף אינו מחלק למינים רק במקום שבעצמם הם מינים מיוחדים אז הוי הכרת בחינה שגם התורה. החשיבה אותם לב' מינים והבן. עוד להל' ו

כתב המגיד משנה ויש מי שכתב שכשאמרו שבלב בהמה חייב כרת דדוקא אכלו קודם בישול אבל אחר בישול לא דדם שבישלו אינו חייב עליו כדאיתא במנחות בפרק הקומץ רבה (דף כא)