חלקו של יוסף (רמב"ם) רמו

אינו מכשיר שהרי הבהמה אינה בגדר של מיתה ואינו דם של חללות ולפי"ז לפירוש הרמב"ם פשוט מה דקאמר דדם קילוח אינו מכשיר שעדיין חי אין הפירוש שחי הבהמה ז"א דזה לא איכפת לן דסו"ס הוא דם של חללות שהרי זו הבהמה לא תהיה רק הפירוש הוא שעדיין חי הדם וצריך שהדם יהיה בשעה שיוצא דם חללים וזהו דנפק"ל מדם חללים שצריך להיות דם שמונח בחלל וגם יהיה הוא עצמו מת דאי לא"ה עדיין לא נקרא דם חללים ולכך שוחט ונתקנח דם בין סימן לסימן מספק"ל משום דמיירי בדם זה שיצא לאחר שנפסק הקילוח אם כן דם זה הרי בעצמו הוא מת ויש בו חללות אלא דמספק"ל אם ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף ונקרא דם של חלל או אינה לשחיטה אלא בסוף ולא נקרא דם של חלל רק דם מגפתו

ובכריתות (דף כב) בעא מיניה ר' ירמיה מר"ז הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב על האחרון מי מחייב או לא א"ל פלוגתא דר"י ור"ל דאתמר הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות ר"ל אמר חייב שתי חטאות ור' יוחנן אמר אינו חייב אלא אחת עכ"ל ורש"י פירש על הראשון ד"ה חייב דדם קילוח מעורב בו ויפלא אטו אם מעורב חייב סו"ס חסר כזית מעצם הדם והך (דדף פז בחולין) דשם קאמר דענוש כרת לא קאי רק על צללתא דדמא היינו המים שמעורב בדם בתולדה דזה נקרא דם אבל כאן דם שאינו של קילוח הא אינו מעורב בקילוח רק הוא שפכו יחד אם כן איך יחויבו כרת ע"ז גם מאי פסקא דכוס ראשון יש בו דם הקילוח ולא כוס שני אטו מי לא משכחת לה זה שכוס השני יתן תיכף בשעה שיש עדיין קילוח אחרי שקיבל קצת מהכוס הראשון ולא מצאתי שום הבנה לפענ"ד בזה להבין עומק שיטת רש"י

אבל הרמב"ם פירש בזה שיטה חדשה וגם עליו תמוהו ז"ל בהלכות שגגות פ"ו ה"ג הקיז דם לבהמתו וקיבלו בשני כוסות ושתתן בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת עכ"ל עיין כסף משנה שעמד בזה ז"ל פ"ב דכריתות (כב) פלוגתא דר"י ור"ל ופסק בר"י אלא דיש לתמוה על מש"כ רבינו בהעלם אחת דמשמע הא בשתי העלמות חייב ואם כן הוי כר"ל ור"י קורקוס האריך בישוב תמיהא זו ובסוף נשאר בצ"ע ועיין לחם משנה מה שכתב בזה בישוב דברי רבינו אבל אינו משמע בלשון הגמ' גם קשה דאם מעורב שארי דם איך חייב כרת אמנם לענ"ד שיטת הרמב"ם בזה פשוט דעיקר השאלה הוא לא משום התערבות דודאי בין בכוס ראשון בין בכוס שני יש דם קילוח אמנם השאלה הוא פשוט דהנה דם הקזה חייבין עליו כרת והנה בשוגג חייב קרבן וקיי"ל דבהעלמה אחת אם אכל שתי זיתים אין חייב רק קרבן אחד רק אם יש גופים מוחלקים חייב שתים ולפי"ז דם מבהמה אחת אלא שקבל בב' כוסות חקר אם הוי גופים מוחלקים וחייבים ב' חטאות אף אם אכל בהעלמה אחת או לא הוי גופים מוחלקים ויסוד השאלה הוא דכיון דחיוב כרת הוא על דם הקזה שהנפש יוצא ולפי"ז אם הפירוש הוא רק דם שנפש אוחז בו אם כן כל הדם הנפש אוחז בו ולא הוי גופים מוחלקים ואין חיוב כרת אבל אם הפירוש דם הנפש שפורש ובשעת פרישתו זה הדם מאבד החיות והנפש אם כן בשעת פרישה קבל שם דם הנפש ושוב הוי גופין מוחלקים שכל אחד בשעת קבלה הוא דחל עלה שם דם נפש וכל אחת עם הקבלה יצתה לאיסור כרת ואין לו שייכות עם דם הקודם שוב הוי גופין מוחלקין שכל אחד יש לו תולדה חדשה לענין איסור וזהו שאלת ר' ירמיה אם אמרינן כאן גופים מוחלקים וע"ז פשיט ליה דלא הוי גופים מוחלקים משום דדם קילוח שי"ב דם הנפש הרי פירושו הוא שהנפש אוחז בו אם כן גם בבהמה היה לה שם דם והיציאה לא ברא שום איסור ולא הוי גופין מוחלקין

ונראה דר"ל ור"י לטעמייהו אזלי דר"ל דקאמר דמשכלה המשחיר והתחיל להתאדם נקרא דם הנפש אם כן הרי דם זה בשעה שהוא בבהמה הוי דם אברים שלא פירש ועתה ע"י הקזה נעשה דם הנפש שוב כל פרישה עשה איסור כרת אם כן הוי גופין מוחלקין ואף דם קילוח הוי מטעם זה גופין מוחלקין שהרי גם בו מונח זה הכח של הך דדם פרישה שעושה לדם נפש ואטו משום שהוא עצמו דם הנפש לא קבל גם שם זה של דם נפש אם כן שפיר חייב עליה כרת גם מדין זה ותואר חדש של דם מקבלת בעת פרישה לזה הוי גופין מוחלקין וחייב על כל כוס וכוס כרת אחרת אבל ר"י סובר דרק דם קילוח שבו מונח הנפש הוא דשייך עלה כרת אם כן הפרישה לא