חלקו של יוסף (רמב"ם) רמג

אבל באמת הראשונים לא תפסו כן בהראב"ד שהרי הטור באו"ח סימן תריב פסק דצירוף שהית שתיה פסק הרמב"ם דהוי ברביעית אבל הראב"ד כתב דשעור השתיה הוא בכדי אכילת פרס וזו דעת הראב"ד פ"י מהלכות תרומות הרי שהם נקטו דדעת הראב"ד הוא בכל איסורין שדין שתיה ברביעית ובכדי אכילת פרס ואין חילוק בין תרומה לשארי איסורים ועיין ר"ן שהקשה מכריתות לענין שתית משכרים דשם מפורש שתה רביעית בכדי אכילת פרס ונראה דשם אין האיסור עצם השתיה רק משום משכר אם כן בכדי אכי"פ משכר ואי לא לא משכר ופלא מה שעירבו את הראב"ד דהלכות תרומות פ"י הרי שם החיוב בכזית ודאי שייך בכדי אכילת פרס אבל במקום שצריך רביעית היכן מצינו שהוא בכדי אכילת פרס וצע"ג לענ"ד. עוד להל' א

דם דגים וחגבים ושקצים ורמשים ודם האדם אין חייבין עליו משום דם לפיכך דם דגים וחגבים טהורים מותר לאכול ואפי' כנסו בכלי ושתהו מותר ודם חגבים ודגים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופה כחלב בהמה טמאה ודם שקצים כבשרן כמש"ב עיין השגות ז"ל אלא שאסרוהו במכונס מפני מראית העין אא"כ יש בו קשקשים עכ"ל עיין הרב המגיד שפירש ההשגה שהרי מבואר בכריתות דדם דגים שכנס גיר אם אין בו קשקשים אם כן הוי ליה לרמב"ם לבאר שאם אין בו קשקשים אסור והרב המגיד תירץ דרבינו מפרש דמה דקאמר החילוק בין יש בו קשקשים לאין בו קשקשים היינו רק שאם הוא מדג טהור שריא ואם מדג טמא אסור והלח"מ תמה על הרב המגיד דלפי"מ שפירש דקאי על דגים טמאים שוב יוצא דין חדש דדגים טמאים אין דמן אסור עוד הקשה שם בפירוש הגמ'

ונראה בכונת שיטת הרמב"ם דפירוש כנסו לפי"ד היינו שאינו בבשר רק מופרד מן הבשר ואם הוא בבשר אז הוא מצטרף להבשר ולהדג ולפי"ז פירוש מה דקאמר רב דם דגים שכנסו אסור אם מפרשים בטהורים היה הפירוש שאסור משום מראית עין אבל אם מפרשינן בטמאים שוב הפירוש הוא להיפך דבלא כנסו אז מצטרף שוב לכזית ונחשב בשר ממש אבל בכנסו שוב לא נקרא רק תמצית גופן ולא הוי בשר שוב דין שאין בו רק איסור יוצא ולא איסור גוף דגים טמאים ואינו לוקה וזה מדוקדק בלשון הרמב"ם שכתב דם חגבים ודגים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה ר"ל כמו בחלב שביאר רבינו לעיל פ"ג ה"ו שרק אסור ואין לוקין כן כאן דין הוא שרק אסור ואין לוקין ודם חגבים ודגים טמאים גם כן אין לוקים ומסיים רבינו אבל דם שקצים כבשרן ר"ל דדם שקצים לוקין משום וזה לכם הטמא שהוא כבשרן ומה שדקדק הלחם משנה דבפ"ב מהלכות אלו כתב רבינו דם שרצים שפירש וכנס ואכלו לוקה למה כתב כנס הנה פירוש כנס כאן גם כן רק פירש מגוף החגב כמש"ב

וצריך להבין לפי שיטת רבינו למה גבי הך דדגים וחגבים פסק רבינו דאפילו אם כנסו בכלי ושתה מותר ואילו בדם אדם אף שמותר מ"מ אם פירש אסור כמו שמבואר בכריתות (כב) ופסקה רבינו בה"ב

ונראה דרבינו מפרש באמת דהך דדם אדם שפירש אין האיסור כלל משום הך דמחזי כדם בהמה ואתי לאחלופי אלא רבינו מפרש פשוט דהנה בכתובות (ס) שם קאמר גבי חלב אדם פירש מן הדד שרי ובדד הוא כיונק שקץ וחילופי בדם והנה הך דכיונק שקץ פירושו הוא שמאוס ועובר משום בל תשקצו וכמו שמבואר בדברי רבינו פ"ג ה"ד דמה"ת שרי ורק רבנן אסרו משום בל תשקצו ושם הבל תשקצו הוא לא על העצם חלב רק על הדד לזה שלא בדד שרי אף מדרבנן ובדד רק מדרבנן אסור. דבל תשקצו של דברים המאוסים לפי שיטת רבינו הוא רק מדרבנן וכמש"כ רבינו מפורש שם וזה להיפך בדם דשם בל תשקצו הוא על הדם ורק אם פירש הדם הוא דיש איסור בל תשקצו אבל כל זמן שלא פירש עדיין אין בל תשקצו וראיה ברורה לזה דעל דם שפירש שייך בל תשקצו שהרי מבואר במכות (טז) האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום בל תשקצו ופירשו הרמב"ם ורש"י דהיינו קרן שמקיזין בו דם הרי דאף הקרן שמקיזין בו מאוס כש"כ גוף הדם לפי"ז עיקר האיסור משום בל תשקצו וכ"ז שלא פירש אין בל תשקצו ובל תשקצו זה אינו רק מדרבנן כמש"כ הרמב"ם מפורש פי"ז ממאכלות אסורות ד"ט ולפי"ז לפי שיטת אלו הראשונים שסוברים שאיסור