חלקו של יוסף (רמב"ם) רמב

דבשר אם כן כיון שיש בו כזית דם חייב שאף לח הוי דם משא"כ בהך דפי"ד ממאכלות אסורות שם מיירי בשותה וכמפורש שם כן בלשון רבינו ושתיה לא הוי רק ברביעית ואין צריכים לדוחק הבנין ציון דשם רק לענין צירוף הדין כן דזה קשה ממנפ"ש אם הך דדם חשיב אכילה אף לענין צירוף הוי לן לחשוב כפי שעור אכילה ואם לא חשיב אכילה אף לענין שעור לא יהיה כאכילה לכן נלע"ד כמש"ב אמנם מה שצריך עוד לפי זה ביאור בהלכות הרמב"ם וביסודי שתיה ואכילה יבואר בס"ד להלן

ובהך דתרומה שפסק הרמב"ם פ"י ה"ג אכל וחזר ואכל שתה וחזר ושתה אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית הנה הראב"ד השיג דיצטרך כדי אכילת פרס וכונת קושיתו פשוט דכיון דיסוד מה שדינו כזית משום דהוי אכילה אם כן יצטרך כדי אכילת פרס כדין כל אכילה אמנם לענ"ד כוונת הרמב"ם פשוט דלא מדין של אכילה מצטרף רק דהרי גם סך הדין שמשלם קרן וחומש כמפורש ברמב"ם שם ה"ב ולא יחללו את קדשי בנ"י לרבות הסך אם כן שתיה הרי לא גרע מהך דסך ולכך משלם קרן וחומש ולפי"ז לענין לאו של וכל זר לא יאכל קדש אם שתה ודאי הדין שאינו עובר רק אם שתה רביעית ולפי"ז מובן היטב דהדין שהשעור הוא כדי שתית רביעית לענין התשלומין אף שחיוב תשלומין הוא על הך דכזית לא על רביעית משום דהתשלומין הוא מגדר סך אמנם הרי צריך להיות בבת אחת וכמו שאם יאכל פחות מזית וחזר ויאכל ביותר מכדי אכילת פרס הדין הוא שאינו מצטרף הרי כן הדין הוא ג"כ שאם יסוך כ"ש ואח"כ יסוך כ"ש ביותר מכדי אכילת פרס לא יחויב אם כן גם שותה שהוא בכזית שאיסורו ותשלומו מדין סיכה צריך להיות בבת אחת לזה הדין שאם הוא בכדי אכילת רביעית מצטרף משום דכיון דכדי אכילת רביעית מצטרף גבי שתיה אם כן חזינן דשעור זה עדיין חשוב בת אחת שוב כאן הדין הוא שיכולים לחייבו משום סך בשעור זה של רביעית משום דעדיין נחשב בת אחת והבן

ולפי"ז מבואר היטב דכאן השיג הראב"ד שצריך להיות שתיה בכדי אכי"פ ובה' מאכלות אסורות לא השיג הראב"ד על מש"כ הרמב"ם גבי דם דמצטרף בכדי שתית רביעית לפי"ז לק"מ דגבי הך דדם שם מחייב הרמב"ם משום שותה ובשתה רביעית לכך אף הראב"ד מודה דהשעור כדי שתיית רביעית אבל כאן דמחייב הרמב"ם באם שתה כזית וסובר הראב"ד דמשום אכילה לזה סובר דאף השתיה הוא בכדי אכילת פרס

ומקור דברי הרמב"ם הוא מהתוספתא פ"ז דתרומות כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתית תרומה בכזית והגרע"א הגיה כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתית תרומה ברביעית והיינו משום דסובר דשתיה צריך רביעית כמו בכל דין איסורי תורה שלא נחשב שתיה רק ברביעית ולפי"ז שלש שיטות יש הא' שיטת הרמב"ם דשותה כזית מחייבין מדין סך ולזה הדין בכדי שתיית רביעית הב' שיטת הראב"ד דצריך כזית בכדי שתית כזית דמדין אוכל הוא הג' שיטת הגר"א דמדין שותה הוא וצריך רביעית כדין כל שותה

ומה דגבי חמץ שותה חייב בכזית נראה משום דשם שתיה זו מיירי שהמחה וגמעו אם כן הרי היה תחילה כזית באכילה שוב גבי שתיה יש לחייבו גם משום אכילה דלא גרע מבלע שחייב משום אכילה אבל בהיה תחילה משקה כגון דם שם רק אם אוכל חייב משום אוכל בכזית אבל שותה כיון דלענין אכילה עצם דם אין בו כזית רק אם יאכל עם דבר גוש שהרי הוא עצמו לח ואין ראוי לאכילה בלא דבר אחר לכך שותה צריך רביעית כדין כל שותה

וכן פסק הרמב"ם פ"ב ממעשר שני דאוכל מ"ש חוץ לחומה בכזית ושותה רביעית משום דמשקה שבעצמו אינו ראוי לאכילה אם באים לחייבו משום שותה צריך רביעית דלא נקרא שתיה רק אם יש רביעית וז"ב בהבנת הדברים ובחנם נתחבטו כל הגאונים זי"ע. עוד להל' א

עיין מה שפלפלנו בדין דם אם צריך כזית או רביעית ותמצית דברינו לשיטת הראב"ד דשותה דינו ברביעית ומה דשותה תרומה כתב הראב"ד שם בכזית חייב קרן וחומש הוא משום דלא גרע מסך