חלקו של יוסף (רמב"ם) רמא

פרק ששי רמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הל' א

עיין הרב המגיד ותמצית דבריו הוא דלרבינו דם דגים שטהורים אף שאין בדם קשקשים שריא והא דקאמר דלית בה קשקשים אסור בכריתות (דף כא) מפרש רבינו דלפי המסקנא הפירוש הוא שאין קשקשים היינו שעל הדג אין הך דקשקשים ולזה הדין הוא להרמב"ם דכל שיש לדג קשקשים מותר אלא דלפי"ז קשה הלשון למה נקט דם דגים שכנסו אסור אם מיירי של דג טמא הרי אפילו לא כנסו אסור כדין יוצא מטמא עיין לחם משנה שהרגיש בזה ונלע"ד דרבינו סובר כן דאם לא כנסו אלא הוא בבשר אז לא נחשב כלל דם רק הוא בשר ממש וכמו דדם שלא פירש אין אסור מן התורה משום דכל זמן שלא פירש הרי הוא בשר ולא דם כן הוא בהך דדם דגים טמאים דכל זמן שלא פירש אינו דם ואם כן אסור משום בשר אבל כנסו אין לאסור משום בשר שעתה הוא דם ואעפי"כ אסור משום הך דיוצא מן הטמא והבן. עוד להל' א

לשון רבינו האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת עכ"ל על עצם הך דשעור של דם שהוא בכזית ראיתי בספר בנין ציון להגאון מהר"י עטלינגער סימן מ"ט נ' נ"א נ"ב נ"ג שהאריך שם לפלפל בזה ותורף דבריו שם הוא פלפול ארוך עם הגאונים ר' עזריאל הילדעסהיימער ור' גבריאל אדלער ור' יעקב קאפל הלוי באמבערגער ועם אביו ר' אהרן עטלינגער והרב ר' אברהם וועכסלער בדין של שעור הדם והוא יצא בקושיא עצומה אשר על פיה פלפלו הם והוא דכאן ברמב"ם מבואר דשעור אכילת דם בכזית וכ"כ רש"י סוכה (דף ו) וכ"מ בכריתות (כב) גבי לב דלא קרעו אינו עובר דקאמר משום שאין בו כזית וביבמות (דף קיד) גבי הך דשלש אזהרות כתיב להזהיר גדולים על קטנים קאמר וצריכי דאי אשמעינן שקצים משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית אימא לא הרי דשעור דם רביעית ורצה לחלק דקרוש שעור כזית כמבואר מנחות (קד) דרביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית ואינו קרוש צריך רביעית דאז אם יקרוש יעמוד על כזית אבל דחה דבחולין (פז) מבואר דבצללתא דדמא ענוש כרת והוא דאיכא כזית הרי שאף צלול בכזית חייב ורק קרוש אין מצטרף המים וכמו בחלב דבנפרש מי חלב לא מצטרף לחלב ובלא נפרש נקרא חלב ועיי"ש סימן נ"א שהעירו מהרמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד שכתב או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחילה ועד סוף כדי שתית רביעית מצטרפין הרי דשעור דם הוא רביעית והבנין ציון דחה דאין הרמב"ם מדבר משעור שתיה רק מהשעור כמה מצטרף שתיה עם שתיה ואף דעצם השעור הוא כזית מ"מ הצירוף הוא שתית רביעית כיון שהוא שתיה כמש"כ הרמב"ם מפורש בהלכות תרומות פ"י דשתית תרומה בכזית ולענין צירוף הוא כשתית רביעית עכת"ד ולפי כל אלו הדברים נשארה הקושיא והסתירה בתוקפה

ונלע"ד בישוב הדברים וגדרן הוא כן דודאי כך היתה ההלכה למשה מסיני שאכילה נקרא אם אכל כזית ושתיה נקרא אם שתה רביעית ולפי"ז פשוט הוא דברי רבינו דכאן כתב רבינו מפורש האוכל דם וכן כתב בה"ג וכיון שהוא אוכל הדין הוא בכזית כדין כל אוכל ומ"ל שהדם לח סו"ס יש בו כזית ושוב נקרא דם כזית ומחויב עלה משום דם ולא דמי לדם נבלות שאינו מטמא רק ברביעית לב"ה דדם נבלות טמא משום דשם הרי יסוד דם שהוא נבלה הוא משום דדם הוא בשר ויש בו עבות רק שהוא מעורב עם לחות לכך הוא לח אם כן צריך שיהיה בו בשר כזית ובשר זית לא הוי רק אם יש בדם רביעית אבל דם דלאו של דם ודכרת הרי לא צריך כלל להך