חלקו של יוסף (רמב"ם) רמ

גילה לנו רבינו דלא משום סרחון הוא אלא פשוט דמהחלב נעשה איזה דבר אחר ונעשה משקה אחר ומפסיד שם חלב ולזה מותרת מפני שאינו חלב ועם בשר לא נקרא בשר בחלב לפי"ז מבואר היטב הטעם דבין כשרה שינקה מן הטריפה בין טריפה שינקה מן הכשרה ובין טמאה שינקה מן הטמאה כולם מותרים לפי שיטת הרמב"ם לא מטעם סרחון רק פשוט דכיון דבמעים משתנים אם כן פקע ממנו דין חלב של טמאה על ידי מה שינק ממנה ונכנס למעי הבהמה ולכך הדין דשרי ואין לאסור משום הך דיוצא מטמא שהרי יוצא מחלב טמא זה אינו שהרי שיטת הרמב"ם הוא פ"ג מה' מאכלות אסורות ה"ו דעיקר איסור החלב הוא רק איסור עשה דהטמאים ושיטת הרמב"ם הוא דיוצא מאיסור עשה אינו אסור כמש"כ הרב המגיד פ"ג מהלכות מאכלות אסורות ופ"ב שם ה"ג אם כן אין לאסור מה שנעשה מחלב טמא כיון דהוי איסור עשה גם אין לאסור משום שעתה הוא במעים של טמאה זה אינו שהרי פירשא בעלמא הוא לכך סובר הרמב"ם דבין טריפה שינקה מכשרה בין כשרה שינקה מטריפה בין טמאה שינקה מטמאה כולם מותרים משום זה וברור

ומפרש הרמב"ם הך דפרש בעלמא היינו שלא נתהוה מגוף הבהמה רק על ידי מה שינקה הוא דנתהוה וכמו שפירשנו

ובהך דמי רגלים של המור סובר הרמב"ם פשוט דהנה מה דשרי חלב הקיבה הוא משום זה דבעצם החלב לא נעשה שום הוספה רק אדרבה פקע ממנה שם חלב על ידי עיכול אבל מי רגלים של חמור לבד העיכול נעשה גם בה דבר חדש וניתוסף בה עכירות שהוא ענין חדש דמעלה לרפואה ואפשר אם נתוסף ענין חדש אסור או לא ולהך לישנא דמי רגלים של הסוסים גם כן היה אסור רק דלא שתי אינשי לכך שרי צריך לומר אף דלא עכירי מ"מ במי רגלים יש ספק ולא דמי לחלב קיבה משום דחלב קיבה הרי נשתנה לריעותא ולא היה בה שום הוספה בעצם הדבר שיועיל לאיזה דבר אבל כאן הועיל לירוקא ולפי"מ דפשיט מדבש היינו משום דדבש הרי היה בה השתנות לטוב שנעשה דבש אעפי"כ שריא לפי"ז גבי דבש כיון דנפסק דשרי לא משום דרחמנא שרי רק משום שאינו נתמצה מגופו שוב אף מי רגלים של חמור מותר

ומה שתמה הפרי תואר למה עור הבא כנגד פניו של חמור מותר ולא יהיה אסור משום יוצא מן הטמא ובשלמא יאלי דיחמורתא שרי כיון דיאלי עצמם מותרים אבל הנך עור איך שריא ואף דגבי יאלי הוי אבר מן החי לק"מ דאימת הוי אבר מן החי לכי פירש ואז הוא תו פירשא בעלמא אבל כאן איך שריא הרי אף קודם כן היה אסור

ולענ"ד גם זה לק"מ דהרי זה נעשה משכבת זרע של החמור ונעשה רק לכי מסרח כמש"כ תוס' בחולין (דף סד) אם כן אין לאסור זה רק משום הך דמתהוה במעים של טמא ע"ז קאמר דהוא כפרש בעלמא וזה שיטת הרמב"ם וזה שכתב הרשב"א בתשובה י"ז שהביא הפרי תואר דעור הבא כנגד פניו של חמור אינו לא מגוף הטמא של האם ולא של הולד אלא הוא פרש בעלמא משום שנוצר מש"ז לאחר שנסרח

ותמצית שיטת הרמב"ם דשליא פירשא בעלמא דחולין (קיג) אין מועיל רק לענין שאינו בשר ולא להתיר באכילה כמפורש חולין (עז) משום דזה רק שאינו בשר אבל יוצא מאיסור הרי הוא נשאר ושוב אסור ופירשא בעלמא דבכורות (ז) גבי עור הבא כנגד פניו של חמור ודקיבה חולין (קטז) שם פירושו שאינו מגופו והוא פרש ושרי וז"ב.